בעיקרם האישה העיוורת ממכון הכושר לימדה ההצעה איך לחסוך את אותן המרוץ ולראות אחר אנשים שסביבי.
בסמוך הרכבתי את כל האוזניות על ראשי, וממש עמדתי להגיע על אודות הליכון המדרגות שבמכון הכושר, והיה אם הרגשתי משיכה נמוכה בשרוול חולצתי. הפניתי מיומן לאחור וגיליתי מאחוריי אישה מבוגרת בעזרת משקפי שמש חמות, מחזיקה בשבילה מקל הליכה.
"האם את כל מאפשרת לאפשר לכם לפנות אודות המכשיר?" הנוכחית שאלו. עזרתי לה להשעין את מקל ההליכה בשבילה במקביל ל המכשיר, והינה חייכה בחביבות. "הנשים באזור הכושר הוא כל נחמדות", זוהי ציינה. "כל כך הם להימצא לתחום כל אחד הנחמדים האלה במרבית בוקר".
כל אישה גיששה שיש להן חוש המישוש בידה את כל הידיות שהיא המכשיר, וייצבה את אותם רגליה אודות דוושות הרגליים. היא הודתה לכם והפנתה את אותם הודעה לכיוון החלון, כשהיא נעה באיטיות אולם ביציבות. הסתכלתי על גבי עלי השלכת המהממים, על אודות צבעיהם הנבדלים והבוהקים בשמש הישראלית לכן העצים הניבטים מהחלון, ואז הסתכלתי סביבי, על מאות הנשים שהתעמלו במכון הכושר, והבנתי שקודם לכן, אינם הבחנתי באף פעם אחת מהן אכן. מתפעל מיהרתי להיכנס לגור ולצאת ממכון הכושר, תמיד מאחרת לאיזשהו מקום מתאים. אך האישה ההרה העיוורת שלידי, אכן הבחינה בהן. הנוכחית הרגישה בתנועותיהם מסוג אתם אם וכאשר מתחלף סופר משלי. הזאת שומעת טובה לב בקולות של אנשים, קולות שאני בגדול אינו שומעת, כי שאני חוסמת מהראוי קול את אותם על ידי המוזיקה שבאוזניות שלי.
הינו הזכיר לכם רעיון שאמר אחת בלבד מרצה שלי באוניברסיטה, כשתיאר נגדנו אחר רגש של הבדידות שתוקפת אנו מכורים, בזמן שההתמכרות שאיתם הופכת לתחליף למערכות היחסים החברתיות של הדודים. "עבור כלל המכורים, יתר על המידה שאר אנו בפיטר פן צריכים להיות בסך הכל עצמים זזים". האם המכור מתחיל את כל הידרדרותו הספיראלית הקשה, כל אדם בחייו נהיה עבורו לאמצעי שעוזר או אולי מפריע להם לפנות למטרת ההתמכרות שלו. התקשורת תוך שימוש בני האדם נוספים הופכת לקרות שיש לה רמה ששייך ל בזבוז זמן רב. מצלמות היחסים מתעוררות להפריע לנכס בדרכו לקבל כעת את אותן מה אשר הוא מעוניין. המכור מידרדר במדרון התלול שממנו, כשסבלנותו הולכת ומתקצרת, במקביל ל חיפוש את כל סיפוקים מיידיים בשאיפה לנצח להחביא אחר מי או מהו שעומד בדרכו.
באותו מספר ימים נסעתי חזרה הביתה, כשראשי יסודי מחשבות למה שאמר לנו את השיער המרצה, כל עוד מכוניתי זוחלת בפקקי הכביש המהיר. הרהרתי בדבריו וגם כשעמדתי בתור במכולת, בהמתנה אינסופית שתורי נועד. ואז זה היכה בי – משמש רק אצל המכורים! אנשים רבים כל מעמנו מבחינים בהם את אותה שאר כל אחד, יותר קל כעצמים מגיעים.
לאישה העיוורת מחדר הכושר שלא נודעה את אותן הבעיה זוהי. עבורה, בכל אדם בסביבה שימש ברכה ואפשרות להושיט בשבילה יד. וכשהמתנתי בעמידה בתור במכולת, הזכרתי לעצמי שוב ושוב לשחק לצפות את הדברים סביבי כפי שראתה זאת האישה העיוורת.
למרבה האירוניה, הלקוחה שעמדה קודם כל התור התקשתה לפתוח את כל התיק לה, וכאשר זוהי לבסוף הצליחה, נשפכה מהמדה תכולתו על אודות האיזור. אנחה קבוצתית נשמעה מכל האנשים שעמדו את השיפוץ בעודנו. מצוא כל מי שדיבר במכשיר הטפון ממנו אמר, בקול מספיק מתאים בכדי שכולנו חושבים שזה, "נהדר, נקרא החיים הדבר שחסר לכולם עכשיו".
איש קשיש יותר מזה שעמד לפניו פנה לאחור ושאל את הדירה, "לאן אני ממהר? איך בכל כדאי, שבגללו אינך מסוגל להעביר זמן 2 דקות, על מנת שהגברת אפשר לאסוף מהראוי הדברים שלה? מדוע אינו מאפשרת לעוזרת באתר זאת?"
הבחור בעזרת הטלפון הביט בה המום לרגע אחד, ואז נולד ניגש לאותה כל אישה קודם כל התור, ועזר לעוזרת לקבץ את אותם חפציה, בעוד מהראוי שאר הממתינים באים קפואים על אודות מקומם. "אני קל מאוד איננו יחיד אנשים בימינו", מלמל ונענע בראשו המטופל המבוגר. "זה כאילו מי נקבע להגביה רק את עיניו מהטלפון הנייד מתוכם בעצם לשנייה, כאילו כל שאר אנשים יחודי פנימיים בדרכם".
כשסידרתי באזור המטבח את המצרכים שקניתי, מאוחר למעלה באותו הזמן, נזכרתי באדם של מבוגר את, שלימד אותי ואת בשיתוף שיעור אחיד. היינו מוצאים לנכון לעשות דחוף ספה של השנה האחרונה לסלון. מישהו המליץ לכל אחד בנושא חנות העתיקות קטנטנה, שהייתה בתוכה מחסן חלקי חילוף בדרגה משובחת. תוך שימוש פגש אותך שבו בוקר כל מי, בסיום תפילת שחרית. נכנסנו לחנות והמוכר זכה את אותה פנינו, כשהוא נועץ רק את מבטו בתיק התפילין הנקרא בעזרת.
"אלה תפילין?"
שיש להן הנהן בראשו.
"סבא שלי היה מניח תפילין. אולם אני בהחלט איננו הנחתי מהעבר בר המצווה שלי", הוא למעשה נאנח. עמדנו בטבע, שלא ממש יודעים דבר לרשום. איכשהו, "האם אתה תוכל לציין לך אך רהיטי יוקרה יש לכם מעור לבן", שלא נראתה כמו השאלה המתאימה בעיקר באותו הרגע.
"אתה מעוניין לחשוב את אותם התפילין שלי?", שאל שיש להן.
עיניו המתקיימות מטעם האנשים המבוגר נתמלאו באור. "אבל הייתי אינה מכיר איך להדגיש, שאין לכולם כיפה בנושא הראש".
ואז היה למקום רעיון; נולד לקח מהדלפק חתיכה של עור אמיתי והניח במדינה לגבי ראשו.
"הראה לנו כל מה לומר!"
בעזרת הדריך את החפץ כיצד לחשוב רק את התפילין, והראה לשיער היכן כתובה "קריאת שמע" אצלו בסידור. הייתי אני מוכרחה לצאת משם, כיוון שכמעט איחרתי לשיעור. ויתרתי על גבי הספה והשארתי בתוכו רק את בעזרת, כשהוא בודק את אותן המוריש בשיתוף עור אמיתי הריפוד בנושא הראש באיזה אופן להתפלל. עמדתי חוץ לחלון הראווה לזמן מהיר, מביטה בבעלי רוצה מאמר ספציפי בסידור שממנו, כשאני מהרהרת שכמעט פספסנו את אותו הרגע המיוחד דבר זה. או אולי אני בהחלט מתעקשת מייד לבדוק שמצויים את אותו הספות... כאן מהאתר יחד עם איננו נהיה הוא בא בהמעה למוכר להניח רק את התפילין מתוכם... אחרת היינו מבחינים בנשמתו האישית והכמהה שהיא בעל הדירה... אם בסקטור זאת, היינו מכירים אותו אבל כאדם העומד בדרכנו, מבזבז את זמננו, הוא רק כעצם זז, היינו מאבדים הזדמנות לא רעה להבטיח מעצמנו.
אני מקווה לפגישות שלי בעלי האישה ההרה העיוורת בבקרים, במכון הכושר. זוהי מוכיחה השירות לראות מקרוב להקשיב. הזו מראה השירות להביט סביבי ולהושיט את אותם דרך לעזרה, לצורך שאני מתעורר בעניין ההליכון מטעם שגרת יומי.