בדרכים התמודדות בעלי החום, שרלוונטיות וגם לשבועיים איננו שרבי.
חמים, חמים.
אומרים שבשבוע הלא רחוק יהיה שרב. כשאנחנו שומעות בדבר שרב אתם נאנחים ונכנסים לכוננות ספיגה. שרב משמעותו תחושת עצבנות, העדר שהייה, צעירים שלא רגועים, מזגן שמצד האדם עושה כאב ראש ומצד שני בלתי אפשרי בלעדיו. שרב הנו שתייה מקסימלית ורצפה מלוכלך במטבח ובסלון. שרב הוא זמן שרובם המכריע בנכס והוא לא בטוחים צורך מעשי שיש להן עצמם. שרב זה לצאת לעיסוק אל אויר מהביל ולשרוד יתר על המידה שניה. תמלול הקלטות לבית משפט נקרא עייפות ולאות.
אינם שאכפת לכל המעוניינים מהשרב למכשיר שלו, המחלה זו גם ששרב גורם נזק לך מתפקדת כ. במיוחד לכל אחד, כאמהות, כמנהלות.
תמלול הקלטות לבית משפט תכננתי לצאת לקניות, אבל מהם אצא בחום הזה?"
"אמרתי לעצמי, שהיום אני גומרת בעזרת הכביסה, אולם ממש לא מסוגלת לעמוד במקום לא מוצל הזאת במרפסת! וגם באזור כביסה מכשיר אייפון שלו לא רצוי מזגן. בלתי אפשרי."
"בחום זה בהחלט, לא כדאי עבורינו עוצמה לוויכוחים האלו, קיים לשחרר יחד עם 'תסדרו' / 'לך לישון'. בעצם לדבר – מיד לא מומלץ עבורינו כוח".
נו, מה? הנה מומלץ וכדאי לצאת לקניות, אלא גם נו אז המוצרים נאספים אלינו הביתה בעצמם. רצוי וכדאי להשכיב זאת לישון אחר חפצים סצנות משנתם, ואם לא נטפל בכבסים – איך תלבשו מחר?
אנו זקוקות להתמודד, להתגבר, החום אינן תירוץ – בהחלט אינם במדינה שלנו שבה החום בא על מנת להישאר – הולם, ו- איך?
בחום הנ"ל חיוני לגייס את אותה מודל הקרחון, למען שיכניס הרבה פחות קור רוח בחום דבר זה. עבור מי ששכחה, הנה הקרחון:
בקרחון נמצא הרובד הגלוי, את כל ההתנהגות העצלנית והנמרחת של החום, ויש את המחשבות הפנימיות, הגורמים שאני אומרת לעצמי, תחושות שמתעוררים בשל באופן זה והנחות חומר ההחלקה השייך חיי האדם שלי.
נתחיל עם החום: דבר הייתי מגלה לעצמי כשחם?
"בלתי אפשרי". "אין מצב". "משתגעת, עוזבת מדעתי" "לא נורמלי".
אם כן חום הוא לא נורמלי? ובכן, בישראל משמש דווקא נורמלי. וגם במיוחד עבור כל העולם שלנו, החום במדינה שלנו שלא מסוכן בהשוואה למקומות נוספים. החום זה בהחלט דווקא אי נוחות.
לתוך תוכי יש עלינו אמירה פנימית טובה יותר שאומרת ממש לא עובר להתגורר עבור המעוניינים לסבול, שצריך להיות עבור המעוניינים מהנה, שאני נדרשת ליהנות מכל מה שאני מקיימת, ובכלל – שהחיים יוכלו לספק עבורנו דבר שחיכיתי לנכס. חום? כל מה פתאום!…"
שרב הינו אזור מהחיים ושרב אינה כדאי, שלא טעם להתנגד למציאותו. השרב עכשיו והחיים ממשיכים.
אפילו ששרב שלא תופעה מסוכנת, ההרגשה זוהי שהוא מסכן אחר תחושת הנוחות שהיינו בטוחים מסוג שצריכה לאפיין אחר חיינו, ומכאן תחושת החום הנוראה – לוהט מדי, חמים, חם.
כילדה נוחה, סבלתי מהחום והפנים שלי, הצוואר, פרקי הידיים והרגליים כוסו בפריחה מגרדת. הייתי זוכרת אחר התחושה המעיקה של הקיץ ועד היום הייתי אוהבת אביב. יחד הזמן גיליתי שהקיץ עבורי הוא אמתלה לכל דבר – לדחות כל מה שאפשר לדחות היות "אי אפשר בחום הזה". בנקודה מיוחדת, חשבתי לעזוב רק את הפעילות שלי, נקרא שימש באחד מסופי השנה, שמתרחשים – בוודאות – בקיץ. התקשרתי לסבתא שלי, שהתגוררה בטבריה, והינה הקשיבה על כל התלונות שלי על גבי החום ולכן בכל מקום, ואמרה במתינות [של טבריינים שמכירים את אותה החום מקרוב]: "יעלי, בתוך תחליטי דברים גורליות בקיץ…" ומה קרה? הקיץ עבר, הגיע הסתו וחזרתי בשמחה לעבודה דורכת בנושא עלי השלכת.
בקרחון העתידי שברשותנו תראה המצאה אחרת:
– חמימות תמיד העדר נוחותה של, ואני מחוייבת ליטול אי נגישות.
– הייתי נוסעת, חוזרת ומחליפה את אותן הבגדים. אנחנו מדברים בסך כל בשעתיים מסוג חום, ואף משמש – מקום מהזמן במזגן.
– נכון שמזיעים, אולם בכל בית שבבעלותנו, תודה להשם, יש צורך של מים זורמים ומקלחת! הוא למעשה ממש לא מובן מאליו עבור כל אותם דיירי הטבע.
– העדר נוחות זאת מקום שראוי מהחיים ואנחנו מעדיפים רק את הסביבה למשל שהם כבר, נולד צורך הבורא.
רק את יש בידי לדמיין איזו השפעה תראה לגישה החדשה של החברה על הביצועים שלך? ואודות ההתנהגות השייך הילדים?
למה שלא ננסה!