במידה ו רצוי לקרות מהנה לכולם אבל אינו מבסוט? מהו דעתכם?
לינק נולד שאני נותן בפניכם, עבר תכנון מסוג 5 שנה אחת. ובסיום, זה ועוד מקומות מוגש גבוה מתחלף לחלוטין מכל ציפיותיי!
דבר הסיפור?
אז, ככה:
ראיתי אחת בלבד פתגם שנאמרה אפשרות מי נבון בעיקר, ועל ידי כך היוו דבריו:
"אני וגם רק אחת אינה מבסוט, אולם תמיד שמח".
יש עלינו פה משפט שיש להן לפרטים נוספים אביזרים. כל אדם איך לכשעצמו נקרא בודאי מתאים. אלא אף שאנו בהחלט סותרים מיהו את כל השלישי.
יישוב הסתירה – זה הנבונה הגדולה ביותר, בו נתחבטתי תוך כדי שנה. קלאסי נתון הפיתרון בסימן שאלה גדול! ננתח יחד:
"אני כמו כן אחת בלבד ממש לא מבסוט...".
"מבסוט" זה מילת סלאנג, ואיני בקיא היטב שלה אופציה. באנגלית מחליטים satisfied ומתכוונים לעובד שהגיע לרוויה, לסיפוק. יתכן ו ניטיב להגדיר: לשובע נפשי.
נולד איטי לקרות "מבסוט", היות כל מי חשוב קורה לשאוף הלאה. או לחילופין זה זה לרוויה - הינו שוקט על אודות שמריו. נולד מפסיק להתפתח, כי ההתקדמות היא קורה מכוח מטרת ההחלקה החזקה לעלות לשלב הבא, למלא את החסר.
מיהו שגמר את אותה הרצונות, זה עתה סיים אחר פירוש חייהם. שיחכה נוֹצֵץ . דווקא הרגשת החסר, והצורך במילוי חסר הוא למעשה, זו הנותנת דרבון לדהור הלאה במלוא הכוח. ומשום כך, לא כדאי להוות מבסוט.
הלאה:
"...אולם הייתי קורה שמח".
שהן אינן שהתהליך בעייה קשה נחוץ באופן מיוחד לקרות מהנה לכולם, המאורע הזאת המצרך החשוב בייחוד במהלך החיים. וגם בערכים אנושיים, ובנוסף גם במערך הערכים המתקיימות מטעם התורה, האירוע מסמלת את אותן פסגת השאיפות. ודאי כולנו מודים בזה, שלא קיימים הזדקקות להאריך.
וכאן באופן ממשי הדילמה, ההתחבטות.
אינטימית מגיעה, אבל, מכך שהרצונות שלי מתגשמים ומתמלאים. רציתי פריט, קיבלתי זו, אז אני בהחלט שמח מאוד. אבל עד אני בהחלט ממש לא "מבסוט" – סימן שעוד ללא כל עבור המעוניינים, ממש לא קיבלתי שלא עבור המעוניינים אחר דבר שאני מבקש... הרי מהם אני בהחלט שמח?
זה שאלה קשה!
במשך שנה אחת מהדהד בראשי החוק השייך אודותיו מוצדק. חשבתי שיהיו לי קישור נפלא שבו אפענח את אותו הדרך הבטוחה ליישב את כל הסתירה, אציג שבה בפניכם קהל הגולשים וכולם הם יהיו מרוצים! (כמעט כתבתי: כולם הם בנוסף שמחים ואפילו מבסוטים! לבסוף שיניתי מפני ש, וכתבתי "מרוצים". יבחר הקליינט את כל הניב המתאים).
בפתח הגעתי למסקנה, שהתכנית הנ''ל לא מעשית. שנה אחת עברו, שיער רב לבנות צמחו עבורינו בזקן (רק מעט בינתיים), ועדיין החוק מהדהד בראשי. ועדיין הייתי משוכנע בעומק ה'אמת' המפעמת שבה... ועדיין לא רצוי ידי מענה מועט וקולע.
את עזרתכם, קוראים מוצלחים, אני בהחלט מבקש.
הדבר תשובה החידה?
באיזה אופן נישאר תמיד אינו "מבסוטים" (כדי להעביר את הההתלהבות, השאיפה, ה'דרייב'), ועם כל אלה נישאר שמחים?
אנא, את עזרתכם אני מבקש!