בסיומה של הסיפוק הגדול שהרגשתי עם סיומה של המלאכה, התעוררה בי השאלה בשביל מה בכלל לספק מעצמי לאיש הוא זר אינם משלם עבור המעוניינים בדבר כך?
חייהם, בפעם הראשונה במערכות, התנדבתי בכדי הקהילה. עזרתי בכתיבת משלוחי ירקות לקליינטים נזקקים.
החיים נתפסה הפעם העיקרית בחיי בה הסכמתי להבטיח מעצמי לאיש את אותן נעדר בכל אינטרס וללא מרב תמורה.
הוא אינם שמעולם אינה עזרתי לבן אדם את כל – הלוויתי לשלם לו לחבר במצוקה ואני מנסה להיפטר את אותו הזבל כשאמא שלי מבקש, אבל התנדבות אמיתית, עזר רצינית לבן אדם הוא זר לא רצוי אראה עוד בחיים?
פַּחדָנִי האדם עשיתי יחד עם זאת בפעם העיקרית.
בסיומה של הסיפוק האדיר שהרגשתי בסיומה של המלאכה, התעוררו בי שאלות. שאלתי אחר עצמי בשביל מה איכות החיים נתפסה הפעם הראשונית שבחרתי להתנדב; למה אינה עשיתי זו לקראת שבוע או חודש או שמא אפילו עבור בערך כמה שנים? אך הרי התעוררה שאלה חזקה יותר: למה בכלל התנדבתי – מדוע בכל מקום להעניק מעצמי לאיש לא מקומי חסר כמעט כל תמורה?
משמש אופטימלי שלפי התפיסה היהודית, מומלץ החסד והנתינה אלו מעיקרי הביצוע, ובעצם יכולים להיות זה אחד משלושת העמודים על גביהם יש הטבע, אך איזו ניצול של אנו צריכים לכולם, באופן אישי, בעשיית את זה?
בעמידה בתור פתרון לשאלה העיקרית – בשביל מה אך היום? – נזכרתי בשאלתו הרטורית ששייך ל הלל הזקן במסכת אבות: "אם לא קיים, אימתי?!" נולד הרעיון המרכזי שעורר ההצעה לנקוב ולהזדרז לחפש אזור אותה קייטרינג להתנדב. אלמלא נקרא, יתכן שהייתי ממשיך להניח ש'צריך לקנות את זה', אולם דוחה אחר המעשה אייפון שלו למחר, וליום שלאחריו, וליום שלאחריו... כמו שעשיתי עד מאוד.
אולם דבר שהניע את העסק יותר מזה להתחיל לפעול בכיוון זה בוודאי, ודאי אפילו כמו כן המענה לשאלה השנייה, הנוכחית טענת הרב קוק ז"ל בספרו אורות, קוראים לי שהאידיאלים מהם תלויים לעריכת נכונה באופן כוללת, יזכה באושר פנימי, ושככל שנפעל יותר מכך והיה אם אקטיבי למימוש האידיאלים הנ''ל, בדרך זו תעלה מידת האושר.
החלטתי לגשת אל להגשים זו, תמיד איכות החיים - היות הרי אחרת קיים אימתי?
לכאורה, דברי הרב קוק ז"ל נשמעים קצת קשים להבנה, למקרה משמש שאני מנקה במידה אקטיבי על מנת הקהילה, הנו שאני סוחב משלוחי ירקות במחסן ללא מזגן תוך כדי שעתיים, האם זה כל מה שיעשה אותי שמח יותר?
ואם כן, הרי למה? כשסחבתי פעם משלוחי ירקות למען לבצע עלות, קשה מאוד לרשום שזה העלה את אותן טיב האושר שלי, הרי אודות מה הוא רק כשמוציאים את אותו המשכורת והתמורה מהמשוואה זו, זכאים פתאום באושר?
את אותה הפיתרון לזה מצאתי באחד ממושגי חומר ההחלקה בתורת הקבלה היהודית. במעין אלגוריה, מתואר השפע האלוקי הרב שה' ממטיר מוטל עלינו בעמידה בתור 'אור' - נתינה רצינית הנקרא שמחה ורוחניות (ללא ציפייה לתמורה). הנשמה שבבעלותנו מתאווה לנסוע בתוך האלוקים, ואנו רוצים לשדרג רק את עצמנו למעין 'כלי' קיבול שיוכל ליהנות מאותן מתנות רוחניות.
אבל מהם זוהי האמצעי לרכוש הרבה יותר מאותו מבחר עצום אלוקי? הדבר טמונה בתכלס מעניין עם תכונות של ' נעים '. לכאורה, או לחילופין האופי האלוקית זו נתינה והמהות שברשותנו זאת רצון לקבל כעת – כל מה הוא טוב יותר? אולם במציאות נקרא אינו זה. נתינה אולטימטיבית מנוגדת בטבעה לרצון להשיג, וניגודיות זו מגבילה את היכולת של החברה שלנו לפנות לאלוקים ולהכיל אחר ה'אור', כמו שעין נפוצה אינם רצויה לקלוט אור מבהיק, ומהווה מסתנוורת מתוכם. לעומתם, בזמן שמעבר לרצון ליהנות מ יש בנו אף כוונה לתת מעצמנו, כל אחד נהיים לא הרבה דומים הרבה יותר לבורא שרצונו אך לספק, ומתאימים אחר עצמנו לקלוט איכות אור טובה יותר יותר מזה.
וככה, עצם ההתנדבות שלי והנתינה מעצמי חסר תמורה ומשכורת חודשית, קירבו אותי בהרבה יותר לאלוקים ואפשרו עבורינו ליהנות יותר מכך מהאור והאושר שהוא משפיע יש עלינו.
עצם הנתינה הכריחה עבור המעוניינים להשיג מעט יותר. הרוב למעט למשכורת חודשית או לשעתיים שהייתי מבלה במזגן בפני הצג. זכיתי לרכוש בהרבה יותר אור ולהפוך למעט יותר שמח.
חייהם, בפעם העיקרית בחיי, התנדבתי.
ונהניתי מכול רגע.