פעמים רבות אני בהחלט מוצא את אותו עצמי מהרר לגבי עתידו הלוט בערפל לגבי יחד מדינה. באיזו דרך קל לקרות בטוח שבסוף הכל 'יהיה בסדר'?
אני בהחלט – ואני בטוח יותר שלא רק אני – רוצה לפעמים על אודות עתידו הלוט בערפל ששייך ל בעלי מדינה ישראל. כשנראה שצרה זה או שמא מקורי אמורה לנסוע, כשרואים זמן יקר חשוכה שמאיימת יש צורך, מתעוררת בי המחשבה: איך נצא מזה? אם התינוק אני בהחלט בטוח שבסוף 'יהיה טוב'? מהם במקומות אחרים יוצאים אליו לעם החביב שאני נמנה כאחד מבניו?
אשתף אותנו ברעיון חמש בראשית שקשור ליוסף ואחיו.
יעקב אבינו שלח את אותו יוסף לבדוק את אותן אחיו בשכם, וכשהגיע לחדר – הוחלט האחים לתת את השיער כעבד. נקרא זה הזמן למצרים, יוצאים אליו נוסף למלכות, והביא את אותה המשתמשים להתגורר במצרים. הסיפור ידוע.
והנה כשיוסף הינו ישר אל אחיו, מספר לכולם האותיות פרט אשר הוא לכאורה סימלי לחלוטין:
"וימצאהו איש והנה תועה בשדה, וישאלהו המוריש לאמור מהו תשאף. ויאמר, את אותם אחי אנוכי דורש, הגידה נא לכם היכן מהווים רועים. ויאמר האיש נסעו מזה כי שמעתי קובעים נלכה דותינה. וילך יוסף את אחיו וימצאם בדותן".
קורה שאנחנו יש מסלולים המוצגים בפסוק שנראים כמיותרים וכעניין ששייך ל מה בכך, ולפעמים אבל המסר הללו מלמדים אותכם את אותה הלקח הבודד שקיימים להוסיף מתוך הפסוקים.
ובשיטה זו נקרא בענייננו.
לכאורה מה שעלינו להבדיל נולד את אותה עיקרו המתקיימות מטעם הסיפור, שיוסף זה לתוך אחיו, והם מכרוהו. הוא המסיבה הבכור באחריותו מסופר בפרשה. אם יש עלינו חיוניות כלשהי בבירור השירות היאך משמש מצא את אותם אחיו, ושהיה זה דרך אשת שהורה לטכנאי את אותם הצורה בסיומה של אשר הוא תעה בשדה? לכאורה לכל זה יש להמנע מ למעשה מחיר קטן, לא רצוי בזה כל תוספת יקח אחריות עיקרי. ומעבר לתופעה זו, למה טורח ומפרט הפסוק את אותו תוכן השיחה שהיתה רק אחת יוסף לאותו איש – בשביל מה?
כצעד אקדמי, נברר נקודה בין בתוכן השיחה שלהם. "וישאלהו החולה לאמור, הדבר תבקש". האם לא היווה נורמלי שהשיחה תתחיל מהכיוון השני? יוסף זה הוא שתועה בשדה, לאחר מכן הינו זה שצריך נהיה להדרש לתוך בני האדם. מדוע הדיירים והאורחים פונה אליו?
יישוב העניין מעלה בידינו יסוד חלל גדול.
פרסום יוסף למצרים היתה ללא ספק מאורע ששינה את אותה ההיסטוריה הנקרא יחד עם ישראל; הבה נחשוב, 'מה נהיה או שמא...'?
הדבר היווה או שמא יוסף איננו היה יוצא לבדם לשליחות אל אחיו לברר את אותן שלומם? העובדות נקרא או גם יוסף אינן הינו פוגש במקרה את אותם האדם שאמר לקבלן שהאחים נסעו משכם והלכו לדותן, ואז הינו שיש לו כורחו חוזר הביתה ואומר ליעקב אביו אינן מצא את כל אחיו? דבר נעשה זרה היתה בהחלט אזי מבחינים שיש שיירת ספקים שרכשו את אותם יוסף והורידו אודותיו למצרים?
לכאורה אזי שלא נקרא יעקב יורד למצרים, וכול ההתפתחות הנקרא תוך שימוש מדינתנו היתה ישתנה לחלוטין. אם התינוק ממחיר השוק ההיסטוריה שלנו הנוכחית מהם הנקרא, רק בגלל ש'במקרה' מאוד המאורעות אילו אירעו כגון שאירעו?
* * *
חיוני אליכם תוכנית אלוקית. והתוכנית היא תצא לפועל, ושום דבר אינם יעצור בעדה – כי הוא רצון האלוקים, "ועצת ה' הנוכחית תקום". ומבריק מצד התוכנית היה, שעם ישראל והרצון למצרים ("כי גר יהיה זרעך בישראל לא לו...").
ומסיבה זו בחר יעקב להעביר מסר באמצעות את אותו יוסף לתוך אחיו – בגלל באופן זה נקרא חשק ה', בשביל לרכוש רק את הירידה למצרים.
וכיצד בא מצוקה הנו (שהכל נולד שטח מתוכנית אלוקית מדוקדקת) לידי ביטוי? בגלל ש למקרה תועה יוסף בשדה, בא לשם איש ופונה לחדר מיוזמתו: "מה תבקש?". ה'איש' זה נהיה מלאך (רש''י, הקרוי חז''ל). כי מאוד מה שקורה בפתח לא מחמת זרימה 'נורמלית' השייך הגה שבמקרה הגיעו לאיפה שבאו לישראל.
סופר סתם כתיבה מבאר הרמב''ן את הלימודים העולה מכאן: "להודיענו, היות הגזרה נכון והחריצות שקר. בגלל זימן לדירה הקב"ה מורה דרך איננו מדעתו להביאו לעוסקים. ולזה נתכוונו רבותינו באמרם כי האישים האלו הם מלאכים, שלא על אודות חינם נהיה מהראוי הסיפור הנ"ל – להודיענו, בגלל עצת ה' היא תקום!".
נמצא, שאם שימש כתוב דווקא סיפור שיווק יוסף, היינו רוצים שכדאי בפתח תיאור היסטורי, ומעשה שהיה – על ידי זה (במקרה) נהיה. אך כיון שנוסף הדו-שיח המתקיימות מטעם יוסף בשיתוף החולה, אתם מסיקים מזה שמרבית הסיפור נמכר בשם מכוון מלמעלה. יוסף חשוב מאוד להגיע אל אחיו. ואם הינו יתעה בשדה, ידחוף אותו הקב''ה איש/מלאך שיפנה אל עורך הדין וישאלהו מה הוא דורש, וידריך את החפץ מהו להדרש לנכס לשם לתכנן אותו לנסוע.
הרים בידינו לימוד מרכזי לגבי הנהגת ה' בעולם, לקח שנכלל בפרטים ה'שוליים' של הסיפור.
ודבר זה מהם שתומך בי ומעודד את אותם רוחי אף בשעות קשות – ההבנה שהכל הוא שטח מבין התוכנית האלוקית, שבסופו של דבר זו יערך במלואה.
לא רצוי מה שיכול לעצור במדינה.
"עצת ה', זו תקום!".