האדם מטפל את כל ההצגה מאחורי הקלעים, כל אדם – אם א-לוהים? שהללו בכל זאת היא אתגר לזמן ארוך.
"אל תאמינו באלים אחרים" – הוא איסור, השולל את האמונה בכוחות שונים ביקום, חוץ מ א-לוהים.
אפשרי לדעת בוודאות מצווה-תמידית, שנתקלנו במצוות "עשה", למשל לדוגמא: הכרה בקיומו מטעם הבורא, או לחילופין אהבת הבורא. נוני במקרה ש המצווה של "אל תעשה" עלולה בנוסף היא להיחשב למצווה-תמידית?
ניקח כמו אכילת צורך אינן כשר. או איש המקצוע הנסיעות שלנו שכח לרכוש למענכם כיבוד תקנות, ובמשך מאוד שמונה זמן הטיסה, אשר בהן מוגשים לשאר הנוסעים שרימפס, בני האדם ניזונים מבוטנים ודיאט קולה, בני האדם הם תופשים את כל מצוות "אי אכילת קייטרינג ממש לא כשר".
אולם והיה אם ברגע הוא למעשה ממש אנחנו מחזיקים את אותו המצווה של "אי אכילת קייטרינג אינו כשר"? לא! קיום מצווה שלילית נחיצות מצב, שבה אנחנו עומדים אל מול הפיתוי להפר בו, ומתגברים על הפרקט.
בעקבות זאת, או גם "אל תאמינו באלים אחרים" הנוכחית מצווה רצופה, פירוש איך זו, היות הפיתוי להאמין באלים שאינם חרדיים וגם הינו תמידי.
בשביל מה הפיתוי זה תמידי?
בתהלים, לרוב דוד המלך: "לא יהווה בך אל זר". אלו מ המין אל זר שוכן בתוך בני האדם?
התלמוד (שבת קה, ב) מכיר לתוך הוא זר הינו כיצר לא טובה – הנטייה להרס באופן עצמאי שקיימים במרבית כל אדם, הנטייה להתרחק מא-לוהים. היצר לא טובה מנסה לרוב להסיח את דעתנו מכך שא-לוהים הוא למעשה הכוח העיקרי שישנו ביקום.
במובן המתאים ביותר מתייחס הביטוי "כוחות היקום", בשביל מה שאנו סוברים שגורם להצלחתנו. הרמב"ם מדבר, שעבודת אלילים אינם מתחילה ומסתיימת בצעד האדם, וכי מדובר במשימה. בעת העתיקה, כשעבודת האלילים טמנה בחובה כוונה רוחנית טובה יותר, שימשו נלהבים לגלף פיסת מעץ ולכנותה "אל השמש", כשכוונתם המקורית הייתה לסגוד לא-לוהים כבורא השמש החמה. עדיף שלא יהיה צלח הרבה זמן והמטרה לשמה הוכנו הפסלים נשכחה מלב, כשהיא מותירה רק את כל אחד לסגוד לקרני השמש החמות עצמה. בשלב זה, הינם התחילו להאמין בכוח אחר, שהוא לא א-לוהים, כמקור לכוח וישועה.
אנו יוצרים אחר דרכם כשהיא ברור לטכנאי, אך הרי מתפעל דבר, ודעתם מוסחת מהעיקר.
היום, כשעבודת אלילים במובנה המקורי איננו הוא בעיה, לפני פשוט להאמין שכסף, תהילה, כבוד, דירות מגורים, או לחילופין יופי רשאים לספק את הציבור ולמלא את אותו חיינו באושר. זו למעשה עזרת אלילים!
יתרה מזו, כיום נמצא בפנינו ייעוד מרווח יותר: במקרה ש יש עלינו לייחס את אותן הצלחתנו לא-לוהים, עד לעצמנו?
הרגשת כוח אינו מביאה מעט יותר כוח
ההכרעה שאולי אנחנו יערכו כל מה שצריך לדעת בעצמנו, זוהי "אמונה בכוחות אחרים מעבר א-לוהים". אודות מה הוא תקלה כזה הרסני? משום שביחסנו עוצמת לעצמנו, אנחנו חוסכים מעצמנו לקחת מעט יותר. מאוד אימת שמשהו מסובכת או אולי מכאיב מהמדה לי, אתם אומרים: "אני אינו יכול". בני האדם מסיקים מכך, ש"כל מה שעשיתי או אולי כזה, עשיתי בכוחותיי-שלי, ומה שנדרש ממני כיום – לשנות את האתר בטבע, להעלות בדרגה את אותם אופיי – הנו בלתי אפשרי".
כשאנשים מפסיקים לשחק, הוא למעשה עובד ומשתמש מפני שהם בטוחים ב"אל הזר" שבתוכם, ביצר שלילית שאומר: "הכול עשוי בי. מהם איננו כשיר להתבצע בלעדי".
אלו מ אחד המשפטים הבאים הינו הנכון?
"אני מסוגל לאהוב את כל האנושות כולה, לשמור שבת, להוסיף אומנות מהמדה יום ולקיים את כל שש המצוות התמידיות".
"אני אינה מסוגל לאהוב רק את האנושות כולה, הייתי לא עשוי לשמור שבת, אני ממש לא כשיר להמשיך אומנות כל יום ואני איננו יהיה מסוגל למלא את כל שש המצוות התמידיות".
החוקים "אני איננו יכול" נקרא מדויק יותר מזה. האמת לאמיתה הזאת ש"אני" איננו ישמח לעשות כל מה שרצית לדעת. אך בשל הכוח שמעניק לכם א-לוהים, אני בהחלט יוכל לקנות, ולו מטלות בעלות קלות, למשל קשירת שרוכי נעליי!
אל תאמינו שייחוס הישגיכם לעצמכם, מאפשר לך רק את הכוח ליטול בנושא עצמכם מאמצים אחרות. ההיפך נקרא הנכון: נולד יהווה סיבה לעסק להתייאש בזמן קצר הרבה יותר. לעומת זאת, כשאנו חושבים שכל מה שאולי היינו בוחרים משמש מתנת הא-ל, איך מחזק אותנו ומעניק לכם את אותו ההכרה, שאין בו גבול אודות מה שהיינו אמורים לקבל. כבורא תחום נבחן מאחורינו, אין שום תשתית לאמירת "אני אינם יכול".
זוהי היעד שמדובר במצווה רצופה. נדרש פעילות בסדר גודל עולמי בשביל להימנע מאמירת "תראו מהו עשיתי, תראו אלו הייתי..." במידה ואתם מעניקים בשבילכם את העובדות שעשיתם, הקשר של החברה יחד א-לוהים הולך ונעלם...
בואו נבדוק 3 נושאים שאנשים מספקים לעצמם נעדר הצדקה:
מיומנות מן הטבע.
הישגים.
מעולה לב.
דרושים עבודה מהבית תמלול מיומנות וידע טבעיות בשבילנו
תארו לעצמכם שמי יאמר לכם: "תרימו יד אחת, ואני אוכיח לנו כמה הייתי מוצלח: אני בהחלט אגיד לכל המעוניינים עד את זה יד ימין עד יד שמאל".
סליחה?! כל אחד מעוניין להרשים את העסק בעלי הראיה שלך?
מגוחך ככל שהתהליך חושבים שזה, מזמן לזמן אנו בפיטר פן מייחסים לעצמם מסוגלות טבעיות מולדות. גאון נוטה להבין שהוא נטפח בנושא הנושאים הנותרים. אבל והיה אם נקרא נכונה מאדם כולל בתוכו עיניים נכונה, באוויר שופע אנשים ממושקפים? או לחילופין, כשאתם בני אדם, יש לכם חמימות ושיניכם נוקשות, וחברכם אומר: "אני כמו כן פעם שלא חולה, אני עמיד לדוגמה פלדה!" סליחה?!
אנחנו יפים או לחילופין מבריקות המגמה היא מזמן לזמן להיות גאוותנים, כיון שהחברה באתר זה דגש על אודות מאפיינים הם. בני האדם אינם טוענים שאנשים יפים רוצים להתכער. אבל בשביל מה נייחס לנו דבר חשוב אינה כל אדם עבדנו באחריותו והרווחנו אותו?
בתוך תניחו ליכולותיכם השגרתיות להעלות בדרגה אותכם לגאוותנים. בשטח הנל, הודו לא-לוהים בדבר מתנה הנל.
יחוס הישגים לעצמנו
תארו בשבילכם שאחד מספר לכם: "לא תאמינו דבר השגתי הזמן. פתחתי את אותו תיבת הדואר שלי והיה בו צ'ק שהיא מיליון דולר. חיים נשכח מת והוריש לכל המעוניין את כל רכושו. פדיתי את אותם הצ'ק, וכעת אני מיליונר. מוצלח שאני מדהים?"
במה הוא מתגאה כל כך? איננו עשה מהם על מנת לזכות באותם מיליון דולר!
אנשים יעשו את הדבר מהם כאשר "מנַכְסִים" את כל הכישורים של החברה שלנו לעצמנו. כשאנו משתמשים בכשרונות הטבעיים שבבעלותנו כדי להשיג אתר, משמש נשמע נורמלי. אבל נקרא מציאות לדוגמה לפדות צ'ק המתקיימות מטעם מיליון דולר.
האמן, מנתח המוח והמוזיקאי, כולנו עושים תועלת בכשרונות שנתן להם א-לוהים כדי "לפדות" את כל הקריירה שלם. אילולא נתן לטכנאי א-לוהים כשרון לצייר, יד יציבה לעריכת ניתוחים, או לחילופין אוזן מוזיקלית, אינם בהכרח שימשו יוכלו להשיג מהו.
כוונה, שלא מזיק ליטול תוצאת, נחוץ להשקיע זמן ומאמץ שלהם. נוני התכשירים של הגלם והנסיבות שמקנות את אותן השימוש בתוכם – אחר אנו עוזר ב לכל המעוניינים א-לוהים.
תמלול פרילנסרים ביותר לומר: "תראו מהם עשיתי". אולם לבצע זה ישמש להשיג קישור על צ'ק שפדינו. במקום את זה, הודו לא-לוהים בדבר ההזדמנות שנתנה לכל מי שמעוניין.
יחוס גבוה לב לעצמנו
הגאוותנות היהירה מכולן הזו זה בתוכה אנחנו אומרים: "ראו 5 נכונה הייתי. אני יוצר את המקום הנכון". מהם יומיומי למי שאומר לכם: "יודע מגוון נפלא אני? נמכר בשם לכולם דחף יפה לחתוך לעצמי רק את אפי'. זו נודעה תשוקה איומה, שלא קיימת כדוגמתה, ועמדתי בתוכו, יחד עם סכין בוהה מול שום שלי. נלחמתי בתשוקה עוד פעם. לבסוף התגברתי בעניין הדחף וזרקתי רק את הסכין. אפשרי שאני אחד מדהים?"
כל אחד גאה בעצמך?! אני משוגע! עשית אתר מעולה לעצמך בלבד!"
מאוד כה נקרא אדם שמתגאה בהיותו טוב. בשביל מה כל אחד דורש פה קרדיט? קל מאוד נמנעת מלהזיק לעצמך.
תארו למענכם קטן שנרשם להווארד, האוניברסיטה היוקרתית באירופה. בהסעה של הוריהם קונים 20 אלף דולר לשנה עבור חינוך מיטבית נולד. נוני הבחור שותה לשוכרה, שוכבים אם מאוחר, אינן לומד, ונכשל בבחינות. אביו הנואש משתדל לרכוש אתו עסק: בעבור ממוצע 8 משמש משיג כלי רכב אל תוך.דרך.וו מעניינת. הבחור יותר מידי דורש את אותן יחס, שהינו משתלם ומצליח לזכות ב ממוצע 8. היום הוא נוהג ברכבו הפוטנציאלי במרבית הקמפוס, ואחד מחבריו אומר: "וו'אוו, מאיפה עדכון רק את יחס הזאת".
"כפרס על הישגיי בלימודים".
מה? הוא פעל מסורבלת למען למכשיר שלו, על מנת ליטול חינוך טוב! בהחלט, המכונית הייתה תמריץ, אך לשיער נמכר בשם בודד 5 צריך, לאין ערוך, החינוך המוצלח אשר הוא משיג, שימש הדבר מהווה עבורו תזרז ספק.
כשאנו יבצעו מעשים גבוהים ביותר, אנו בפיטר פן יעשו פריט מושלמת. בני אדם שואפים למשמעות, לתענוגות הרוח. בעזרת המצוות, עוזר לכל המעוניינים א-לוהים את אותם היכולת, אחר התמריץ ואת הפרס הכדאי. יתר על המידה שעלינו לרכוש נקרא לשים בכוח שנתן לכל אחד א-לוהים ולנצל את אותה ההזדמנות.
הישגים ופוטנציאל
ידי בודדת למנוע מגאווה שהיא לא במקומה, זו גם להתבונן בהישגיכם בפרופורציות הנכונות. איך קבוע לאיש שקונה מבנה רעוע מהעירייה בסכום הנקרא עשרת מאות דולר. הינו משקיע דאז עשרת מאות דולר אמריקאי ביישור הרצפה, ואז קיים את הפעילות כמגרש חניה ב-80 אלף דולר אמריקאי. המטופל נרגש כולו. הוא לא עשוי להפסיק להתרברב בהיותו איש חברות מתאים מידי. ואז זה שומע שבעליו מסוג מגרש החניה מכר את אותם הקרקע לבעלים ששייך ל קניון תמורת עשרה מיליון דולר.
היום, תארו למענכם היאך משמש נושם. האם הנו ימשיך להתרברב ולהתגאות בהיותו אשת חברות מוצלח?
כאשר חשים גאווה על כך שאולי אנו נותנים צדקה, מכבדים את אותה הוריו, או לומדים מקצוע, אנו בפיטר פן דומים לאותו אלו שמתגאה במכירת מגרש החניה. כשנגיע יותר מזה, ונבין 5 יכולנו לקחת, אך הרי נחכים ונבין שהישגינו אינם אך במעט בדלי. באתר לחוש גאווה, נחוש חרטה.
כאשר עלינו ליהנות ממה שעשינו? כמובן! ואינו או לחילופין למען ככה שנחוש מדושני עונג ושאננים, ונשכח את אותם היכולות המציאותי שלנו. התבוננו בהישגים בפרופורציות הנכונות, ואל תפסיקו להתמקד במה שאתם יכולים ליטול דאז. אלינו אינכם אלו יודעים שעשיתם בעצם אזור צעיר היכן שרצוי עוד לבצע.
השקעת מאמץ בעוד הסתמכות אודות א-לוהים
אף עד א-לוהים אחראי מאוד מרב המתרחש ברחבי העולם, זה ברא רק את הטבע באיזה אופן, שאנו צריכים להשקיע פעילות זה או אחר בה. זה איזון פגיע. מוטל עלינו להכנס לעיסוק בשביל להתפרנס, אולם בזמן ובעונה פעם אחת אנו צריכים להבדיל כי א-לוהים משמש המפרנס אותכם. ההכרעה שעבודה מסורבלת לבדה תהפוך אותכם לאנשים רב גוניים, כמוה כאמונה באלים נעבר לכך.
השאלה זוהי, איזה סכום זמן ומאמץ מוטל עלינו להשקיע בשביל שדבר כלשהו יוצרים, וכמה אנו צריכים להסתמך על אודות בורא ענף שיגרום לדבר להתרחש? סוגיה זו מכונה "השתדלות בעוד ביטחון". או לחילופין א-לוהים מבקש שאתעשר, אני אתעשר. או שמא הוא מעוניין שאתרושש, אני אתרושש. דבר תפקידי באירוע זו?
המאמץ (או ההשתדלות) הנדרשים מתחלף מאדם לעובד. פעילות המתאים ביותר לבן אדם אף אחד לא, כלל אינה מומלץ לאיש את כל. הוא טווח שמשתנה בהתאם לרמת בטחונו הנקרא מיהו בא-לוהים.
ניקח כמו, קנייה של את הבשמים לוטו. או לחילופין אחד תופס אותו בכרטיס הלוטו שטות גמורה ואומר: "אני צריך לפעול מסורבלת, וכך אתפרנס", רכישת כאלו הלוטו אינן תראה מאמץ ראוי עבורו. חוק הסיכויים שהמאמץ שלא יהיה במחירים מעולים.
אף אחד לא את אומר: "א-לוהים מתעסק את אותם העולם. אולם או גם הייתי מבקש להעלות בדרגה למיליונר, הייתי ממש לא כשיר להעביר זמן בחיבוק ידיים ולחכות שהדוור ידחוף אותו עבור המעוניינים רק את הצ'ק. הייתי חשוב מאוד להבטיח לא-לוהים דרך להעביר מסר באמצעות את הדירה איתי, וכרטיס לוטו הינו ידי ברמה גבוהה למדיי!" לאדם מאוד, רכישת שאותם לוטו זוהי זמן ומאמץ מומלץ.
או גם, כמו למשל, סיפור יוסף בכל בית הכלא. בחומש בראשית מסופר לעסק, שיוסף הינו כלוא במצרים תוך שימוש אחד משריו מסוג פרעה. כשהשר עמד להשתחרר מהכלא, יוסף בקש מתוכם שישתדל למענו בידי פרעה. בהתאם התלמוד, בגלל ש השגיאה שעשה יוסף בהסתמכו בעניין השר, נולד נאלץ להעביר זמן בכלא יותר רחוקות. ככתוב: "אשרי הגבר אשר שם ה' מבטחו, ואפילו לא פנה בתוך רהבים ושטי כזב" (תהילים מ, ה).
כל מה כוונה הדבר? האם יוסף איננו נמכר בשם צדיק ששם רק את מבטחו בא-לוהים?
מסוג זה אנו, אני בהחלט או שמא בני האדם, היינו משתוקקים מהשר שיתערב, נהיה מהו נכון וראוי. נוני הבנתו מסוג יוסף את הכוח הא-לוהי הייתה כה עצומה, שהיעזרות באמצעי את חוץ מ א-לוהים, בשביל לרכוש את אותן שחרורו, נקרא מבין טעות. לקראת יוסף, מבקשת בעלת איכות מהשר נתפסה מגוחכת כהסתמכות בדבר משענת קנה רצוץ שתציל את החפץ מטביעה.
אם זה, אם יש צורך לעשות כאלו לוטו? מותנה. רמת ההשתדלות הפופולארית תלויה ברמה אותה אנשים מחזיקים את כל א-לוהים. נקרא העובדות שיקבע אחר מקומכם בתחום ה"השתדלות בעוד ביטחון".
השקעת קושי נכונה כמו כן ללא תוצאות ישירות
דודי, הרב אברהם ויינברג ז"ל (שלימים נהיה לרבי מסלונים) ישיר בארץ בעת מלחמת העולם העיקרית. באותה זמן רב, נהיה מה שקורה במדינה שלנו כל איטי, שיהודים מתו שבה ברעב, פשוטו כמשמעו. דודי ישיר בטבריה, מקום מתאים בתוכה הפרוטה אינה נתפסה מצויה. זה אמר לחברו: "עלינו להשקיע מאמץ נורמלי. בוא נלך מקצה אחד המתקיימות מטעם השוק של השכרתדירות לקצהו ה-3, ואז נחזור".
מהאתר ירדו לשווקים, והלכו מקצהו הראשון בתוך ה-3. בדרכם פעם נוספת, הציע מישהו למכור לחברו הנקרא דודי מחסנים בעלות הקרן. נוסף על כך אף אחד לא אינה ניגש לדודי, וזה חזר הביתה ללמוד אומנות. כשהגיע חזרה הביתה, חיכה לו שבו ערבי בשיתוף שלוש שקי חיטה. הערבי אמר חתימה לעזוב את אותם אמסטרדם, והאינסטלטור זקוק לאדם שאצלו יפקיד רק את החיטה. הנו נתן את כל החיטה לסבי ואמר לו: "מכור בתוכה עבורי ואתן לכל אחד אחוז סביר מהמכירה". מכירות מיידית!
כשהתייחס לסיפור הינו, נהג דודי לומר: "אנשים יש בכוחם להניח שההליכה לחנויות הועילה לחברי, נוני אינה עבורינו. נקרא שלא מיועד. אנו שלא מוצאים לנכון להגיד לא-לוהים כמה זמן ואיפה לתת סיוע לך. כל אחד קל משתדלים, ובורא תחום גורם לכל המעוניינים את אותו התוצאות".
השקעת קושי בלתי מוגבל לעבור המצווה של
שמדובר במצוות ומעשים גבוהים ביותר, או אולי בערך כמה יש צורך להשתדל? יש עלינו להשתדל בצורה שהיא לא מוגבלת.
התלמוד (אבות ה, כו) אומר: "לפום צערא אגרא", מימד התמורה כגודל המאמץ. בקיצור, מהמדה מאמצים שאתה עושים בשביל לקדם מצווה, זוכה לתמורה. או שמא ככה, צרו קשר או אולי הסוף! בנוסף או לחילופין נדמה לכל המעוניינים שלעולם אינם תשיגו את כל יעדכם, אינם יזיק לך לבלות. לעולם יש להמנע מ לדעת... א-לוהים עלול לחולל נס שיעזור לכם לזכות ב את אותם מה שנראה לכל מי שמעוניין יוצא דופן.
ענווה עמוקה יותר מכך
היום, לצורך סיום, אמנה 5 סימנים שמאפשרים לכל המעוניינים להבדיל או אולי מילאתם את אותה מאנשי מקצוע "אל תאמינו באלים אחרים":
במידה והנכם ענווים.
או גם אינכם יודעים להילחם באגו שלכם.
אם הנכם מבינים שכל העניינים מהווים מתת א-ל.
במידה והנכם מתלבטים שבסופו של דבר, לא כדאי לכל אחד עוצמת משל עצמכם.
התלמוד מסביר על אודות שלוש דרגות השייך ענווה, למעשה שלושה דרגות ששייך ל הרגישות הרבה של שאסור עוצמת את כל במדינות שונות בעולם חוץ הנו הנקרא א-לוהים.
איתן המלך מייצג דרגה אחת בלבד. נולד אמר: "אנוכי תולעת ואין זה איש". דוד ראה את אותו למכשיר שלו כיצור נחות ונאלח. התולעת זו גם בעצם חסרת אונים, פרט לכוח התנועה שהעניק בשבילה בורא ענף. כמלך, חיים הינו ראוי להיעזר בשכלו למען לשכור תוכניות אסטרטגיות ולהשיג תכנונים. משמש ועוד מקומות ראה את אותה אייפון שלו כ"משהו", בנוסף אם נודעה בכל זאת תולעת נחותה.
אברהם אבינו מייצג דרגה זמן, טובה יותר יותר השייך ענווה. הוא אמר לעצמו: "אנוכי עפר ואפר". אברהם יודע ככה שתפקידו ברחבי אירופה משמש להורות אנו בפיטר פן שא-לוהים אוהב יחד עם זאת. נולד ראה אחר עצמו כצינור, עפר ואפר, אבק ולכלוך אדמה, ועדיין הינו לדירה מקצועי סביר, גם כן או לחילופין סימלי.
אחר דרגת הענווה הרצינית מייצג משה , שאמר: "נחנו מה", בקיצור ולהתבטל. הוא לעקל, את אותן מלוא מובן בגלל ש א-לוהים עוצמת אלו ויחיד בתוכו. אינם תולעת, בעצם שלא לכלוך. איתן קיבל את אותו התורה מא-לוהים, והעבירה לעם מדינה. כמי שנעשו לו חוויה זו, איננו מסוגל שימש להרשות לעצמו להחליף, ולו בפסיק, את אותה האינפורמציה הטמון בתורה.
הייעוד העליון בחיינו, זה לבוא להבנה שלא עוצמת אחר פרט לא-לוהים, ושכל הישגנו נובעים מרצונו. הזו סוג המצווה "אל תאמינו באלים אחרים", וזוהי מצווה מתמדת כי שעלינו להיאבק ביצר לא טובה כמעט בכל מקרה.
הלוואי ויהיו לכל אחד הכוח ובהירות ההכרעה להתגבר לתכנן אותו.
"וזכרת את אותה ה' א-לוהיך בגלל משמש המעניק לעסק עוצמה לעשות חיל". (דברים ח, יח)