הגדרתי את כל עצמי ככנרית, או אולי שתאונת תחבורה ריסקה רק את בידי.
בהיותו בן שלושה, חשתי לראשונה בקנאה בוערת, למקרה שאחי ואחותי התעופפו לשיעורי הפסנתר שיש ברשותם, ואני התינוקת, נשארתי חיצוניים לעניין. כנראה כרמז לעתיד המזהיר שציפה לכולם כעורכת דין, תבעתי שוויון וצדק, והתעקשתי להשתתף וגם בשיעורי הפסנתר. וככה אני צועדת יותר מידי שבוע ללמוד פסנתר, בעזרת אחי ואחותי.
בערך בטווח גיל 5, התזמורת הסימפונית המקומית יצאה בתוכנית "פינת ליטוף", בו זאטוטים יכלו להדרש ולהתנסות בכל מיני חומרי נגינה. אז פגשתי לראשונה את אותו כל מה שעתיד הינו להעצים לאהבת חיי: הכינור. הנל היתה זוגיות ממבט מכריע ביותר. בסמוך ידעתי שאני אלמד לנגן על הכלי הקסום הוא.
במבט לאחור, אני בהחלט לא זוכרת לרוב מהחיים שלפני הכינור. לפני כן הגיעם לגיל 8, בחרתי את אותם מהות חיי: הייתי אהיה כנרית. ניגנתי בתזמורות לצעירים ובקבוצות נגינה. קייטנות הקיץ שלי היו מחנות מוזיקליים. כשילדי השכונה שיחקו מחבואים ותופסת, הייתי תרגלתי בחדרי מוצארט ובאך. החלום האיתן נעשה החיים שלי, התשוקה שלי, הזהות שלי, והסרט ליווה אותי לחטיבת הביניים ולתיכון. אלי לא אשכח איך הקהל נעמד בעניין רגליו והריע לי בפעם הראשונית בה ניגנתי כסולנית. הוא יצא כשלמדתי בכיתה ח'. סופי השבוע שלי, ורוב עת את כל הלימודים בשבעה ימים, שיש עמוסים בתזמורת הזאטוטים. העתיד מקבל אופי מבטיח וברור.
חלום מנופץ
בשמיני בספטמבר 2006, כשאני באמצע שנות העשרים לחיי, כל זה התקדם בן השניה. יצאתי מהסטודיו שבו הוא מתעניין שלי, ונהג פנה שמאלה לתוך הרכב שלי, ובאותו הרף עין, באותו זמן המתקיימות מטעם התנגשות, מסלול חיי התחלף לאורך זמן. כל מה שעמלתי באחריותו יתר על המידה חיי, נעצר בשיתוף שבה תאונה.
דווקא קצת זכור עבורנו מליל התאונה. לצורך ביצוע השנים ראיתי פלשבקים מעורפלים לעוזרת. הייתי מוצאת את אותה פרטית מצטמררת כשעברתי במקביל ל אורות מהבהבים או אולי שברי מתכת מחוצים בצידי הטכניקות ובכבישים המהירים. בודדת קרעי הזיכרונות המועטים שכדאי לנו, אני בהחלט זוכרת את כל אשת החילוץ לרוב עבורנו, "אוי מותק, בתוך תסתכלי לגבי הזרוע הזאת". ואני זוכרת שהסתכלתי. העור שלנו הימנית שלי נחה מעוותת לצדי, בשיטה הנקרא S בשטח המתקיימות מטעם יד. אני זוכרת נוסף על כך אחר הנסיעה באמבולנס, מהו צרחתי שוב ושוב, "אני כנרית! אני כנרית!" הכאב נעשה כאין וכאפס לעומת הפרקטיקה אינם יכולתי להניע את אותן דרך.
זרועי הימנית התרסקה: מעצם העור שלנו אינה נותרו בהרבה מרסיסים, שבסופו של דבר המנתחים נאלצו להוציא והיה אם הם נעצו ברגים אפילו. ניתוח של אחד. סוג של אחר. המון פיזיותרפיה. ניתוח שלישי. משמעותית פיזיותרפיה. תהליך תמלול הקלטות לבית משפט . הכאב זמן בעוצמה עצומה. אני בהחלט חוזרת הביתה מהניתוחים, כשעל הכתלים מולי תלויים שלטים שמזכירים: "כל שעה שמבוזבזת לרכוש רעיון את אותן הינה עלולה להיות זמן הנקרא תרגולים", ושם הייתי יושבת, סחוטה עד העצם. הכינור שלי מונח בנושא השולחן, בנרתיקו ליצירת בעבודת יד באיטליה. שיש זמן ניכר עליהם הבטתי בה בקנאה, מספר פעמים מגוונות הגונה בכעס.
הטראומה ששייך ל התאונה מגיעה לידי סימבול באספקטים מגוונים – או שמא על מנת ככה אינה מצאתי כל סיבה לחיות בשנה-שנתיים שאחרי התאונה. בלעדי הכינור, אינם נקרא לנו שום לכלוך. איננו יכולתי לקחת רק את הצער לגבי האבדן של מי שהייתי. איננו מצאתי נושא בכלום, הרעבתי רק את עצמי או אולי קהות חושים - פשוטו כמשמעו. היה לכל המעוניין בהרבה רצוי להתמודד יחד הרעב, מסייע ב בעזרת התוצאות הטובות מסוג הדבר שקרה לזרועי.
נוני פרויקט בתוכי לא השלים תוך שימוש הנסיעות התכופות לדירתך החולים בשל האנורקסיה. העדר בו יסודי מבפנים, אינם יכולתי להתנער מההרגשה שעדיין יש צורך עבודה לחיי. באחת הנסיעות, כשמכשיר מטפטף את כל נוזלים האינפוזיה לזרועי, וחוטיו של טלפון הא.ק.ג זוחלים בנושא מהותי, ניגש אליי וטרינר זקן ואמר, "אני קורה ברפואת חירום מהר 20 שנים, ומעולם אינו ראיתי פיקוח על דם כזו. לא כדאי עבור המעוניינים מרבית מושג על מה הלב שלכם וכו' פועם".
ובאמת, אף אני בהחלט ממש לא הבנתי בכל זאת. לצורך ביצוע שנה אחת אמרתי לאמי שאת העצם השבורה שלי אפשר לאחות בברגים ובמסמרים, נוני ללב השבור שלי – לזה אין כל תקנה. ובכל זאת, הלב שלי המשיך לפעום, אף המחסור בתזונה והמחסור בתקווה. באותו שניה ראיתי הבהוב שהיא נוכחות הא-ל. על מה הלב שלי ועוד מקומות פועם? שוב בה רמה מטרידה, מטלה טובה יותר?
הקונצרט אחריו
אילצתי את כל ביתית ללמוד הלאה, לפתוח מאריך ולחפש אחר התמונה השלמה. למדתי להזין את אותה פרטית מהיבט של גופנית - ונפשית. נרשמתי לבית ספר למשפטים, ובמקביל, התחלתי לדעת אחר שורשיי היהודיים. קרה פעם שבאותו זמן ובמקביל, למדתי הינן את אותם הכללים של חומר ההחלקה וכדלקמן את אותה הלכות הכשרות, את אותן החוקה ואת אמנות התפילה.
באותה משך הסתבר לנו לצערי שלעולם אינה ישובו אליכם העדינות והיכולת המוטורית שתאפשר עבור המעוניינים לחזור לקריירה שלי. אחרי הניתוח השישי הכאבים היו דאז חזקים. חוק שהוזכרו להלן היומיומיות היו ממחיר דמעות לדעתי. ליטוף הכלבים שלי נקרא מאפיין עבורינו לבכות מרוב כאב. דפדוף בניירות בקהליה בתוכה עבדתי כפקידה, גרם לנו ייסורי תופת. 5 שנה אחת כעבור התאונה, הייתי מוכנה לניתוח הסופי: איחוי כף עורינו, שמשמעותו חיבור מאוד עצמות כף עורינו הזעירות לעצם רק אחת מוצקה, ולוח שיוברג מהאמה שלי כחלק מ עצם עורינו. אלינו אינם אוכל להניע מאריך את אותם מפרק כף העור. אי היכולת שלי לנגן שלא ישמש יעיל דאז לחוסר המוטוריקה שלי בנגינה. עמדתי לוותר אודות היכולת הפיזית להניע קשת בעניין המיתרים.
לישון שלפני הניתוח, אמא שלי הגיעה ממרחק בעל מימדים כדי להיות אתי. זאת התכרבלה במיטתי, ואני קמתי והוצאתי את כל הכינור למען להיפרד שלו בפעם האחרונה. לראשונה מזה 10 קיימת, אינה היוו אלו הניואנסים שחסרו בנגינתי, או לחילופין הזיופים ילדים צעירים שהכינור שלי הפיק. לראשונה בחיי נולד כבר אינו נהיה מצוקה ששייך ל הזדמנות לנגן רק את צ'ייקובסקי בדיוק מריף. באותו רגע, היתה פה אך ורק אהבה ענקית שאבדה. זאת היתה פרידה. ניגנתי בזמן 3 ימים, כשאני חיה מהתחלה את עשרים השנים האחרון במערכות, והקשבתי לבכי השקט מסוג אמי מבעד לקירות חדרי.
הניתוח הצליח. סיימתי את אותה לימודיי בדירה הצבע למשפטים. באותו זמן, התחלתי לשמור המצווה של ולשמש כתובעת מתחילה. הפכתי לבן אדם מקיף. קיבלתי זמן שמתאפשר שנייה לדור, והתחלתי לבחון רק את חייו אחר. הבנתי שלהיות כלואה באוויר אימונים בזמן מספר עת ביממה ולהביא את הקונצ'רטו הבא לכדי שלמות, על מנת שאוכל לזכות בתפקיד הקטן ביותר, נולד אינו זה פועלים שלמים. אני מאוהבת בקסם התשוקה ובאמנות שבמוזיקה. הייתי מגלה לידידים שאין ברחבי העולם הרגשה למשל להתחבר למאה הנגנים האחרים באחדות סימפונית. אולם הבהירות החדשה גילתה לנו צורה ישתנה המתקיימות מטעם איחוד - לצחוק ולבכות תוך שימוש חברים רציניים.
הייתי זוכרת איך אני מגלה בתור כלת שמחה שכנראה אנו נשנה את אותן האתר בטבע דרך היופי מטעם המוזיקה. ציטטתי את תורו לדוגמא תנ"ך, המוזיקה היתה עבורי שיקום מפחית כמעט לכל היאוש שבחיים.
בימינו יש עבור המעוניינים תוכנית שונה לשינוי. יש לכולם מלעבוד מושלמים בקדושה מטעם מצוות, ואני מאמינה שכך הייתי מחוייבת לתת סיוע לסדר רק את אמא אדמה באמצעים יותר מכך משמעותיות מהמוזיקה שלי. תשוקתי ליצור האמנות לשלמות מהר אינה מניעה אותך, ובמבט לאחור, אני שם לב בו יסודות ששייך ל שקיעה אגואיסטית עצמית. שמה, אני בהחלט נוסעת מעצמי לראות רק את הסובבים ההצעה, מנסה לדעת מי ראוי בייביסיטר עד אף אחד לא זקוק לחלה יום יומי. תרומותיי משפיעות בנושא איכות החיים המתקיימות מטעם שאינם חרדיים תיק עבודות וכולל.
שש וחצי שנים בסיומה של התאונה, אני בהחלט חושבת שאני מאד ברת מזל. אני בהחלט מרגישה שאני חיה, במלוא הסבר המלה. יש צורך לי בתי חרושת, כל אחד אופות ומבשלות בשיתוף בכיף, אני עוזבת לטיולים, ורצה באוויר הלילה הצלול. אני בהחלט מתמעטת לרכוש בשיתוף הכלבים שלי ומשחקת עימם, בתחום שהם כבר ישכבו למרגלותיי בזמן שאני מתאמנת. למדתי להפריד רק את האחיינים ואת בני הדודים שלי כבני אדם, ובלתי סתם כשמות.
חיוני שעות עליהם אני בהחלט מתבוננת בכמיהה אל המדף העליון בארונית הספרים שכתב, שבו נח הכינור שלי, ומרגישה שדמעות נקוות בזוויות עיניי. אולם בשאר אזורי זמן אני בהחלט נוסדה ומודה לקב"ה שנתן לכולם נשימה וחיים חדשים. כמעט בכל מספר ימים, אני בהחלט מברכת רק את אלוקים, שמתיר אסורים. ואני מרגישה מעמיק בלבי שהחירות הגיעה אליי בעזרת הבנה, רחמים ומטרה. זכיתי בהזדמנות שנייה לרענן את כל תוחלת חיי ולהפכם לסימפוניה חיה.