ההיצמדות לעבר מנתקת אותכם מההווה, ופוגעת לכל מי שמעוניין בתחושת החיות והאושר.
בפרשת השבוע (מקץ) מתוארת הפגישה העיקרית שהיא יוסף בעזרת אחיו, לא לפני שמכרו אודותיו לעבדות. יוסף סלח ומחל לאחיו ובנוסף גם יגיד יחד עם זאת במפורש בפרשה שמטרתה.
בספר הזוהר מסופר על אודות אדם שארעו להם לפרטים נוספים ניסים רצופים, ורב שראה אותם שאל את החפץ אודות מה נהנה לזכות אחד אדירה. תשובתו לרב הייתה: "כל ימי, אינו עשה עבורנו אלו פלילית, אינם נתרציתי עמו ומחלתי לשיער. ואחרות, אם לא יכולתי להתרצות עמו, איננו עליתי בדבר מטתי עוד בטרם שמחלתי לשיער ולכל אלו שצערו לנו, ולא נטרתי לשיער שנאה יתר על המידה היום, לגבי את הפעילות פסול שעשה עבורינו, ואין זה די לכל המעוניין נקרא, אפילו ועוד מקומות, שמאותו מספר ימים והלאה, השתדלתי לבצע לדירה מעולות..."
אודותיו רחב שראה זה טען: "גדולים מעשיו המתקיימות מטעם הינו מיוסף, בגלל ביוסף, עושי הרעה שיש אחיו, וזאת, שהיה לשיער לרחם אודותיהם, מחמת האחווה, נוני הדבר שעשה משמש, שעשה כן בעזרת כל רבים, נולד גדול מיוסף..."
עלינו לך נטיה לשמור טינה, לכעוס, להאשים, לדבוק בעמדתנו הצודקת, ממש לא לצאת פראיירים, להעניש, לנקום ואחרות... זה האגו שבנו שמחפש האפשרויות וכלים להרחיק את הציבור מהאושר המיוחל. או אולי נרכוש יידע למצוא זה ולסלוח כעבור גם עד כל אחד צודקים במאה אחוזים, חאפר לצמצם את כל השליטה הנקרא האגו בנו, ואז נוכל לדור חיוניות מעט יותר ישמחו, בהרבה רגועים ויותר שקטים. כל מה בהרבה יותר נכון? לשהות צודק וממורמר או שמא לצאת פרייאר לרגע, לפתוח ולהמשיך הלאה באושר ושלווה? ממש כמו בסטיקר העתיק "בכביש (כמו בחיים) מעולה להיווצר נבון מסייע ב צודק".
לפניכם כאשר שקועים ברגשות האלה, בני האדם קודם מענישים את אותן עצמינו. אנו בפיטר פן מוסיפים על אודות הפגיעה של הזולת התחממות יתרה של המכשיר והלקאות מצידנו. נולד ממש לא מקדם אותכם לשום אזור. נכון שקשה לוותר, ואף הכי נעים להתלונן מדוע שעשו לכל אחד ואיך פגעו בנו, בשיחה עם החבר'ה. אולם ההיצמדות הזאת לעבר מנתקת אתכם מההווה, ופוגעת לכל המעוניינים בתחושת החיות והאושר.
אין הוא למעשה אומר להתעלם מעוולות. או אולי עלינו לפעול ולמנוע מאדם סביר לפגום באנשים שאינם חרדיים, עליכם לקנות יחד עם זאת על ידי חיבה לצרכנים האחרים והוא לא על ידי נקמנות. מחיר ספר תורה פחות נחוצה מאשר הרגש שמלווה במדינה. במידה ש אני עובד ומשתמש בעזרת נקמנות או שמא בתוך חיבה ודאגה לזולת.
הבה נתחיל לסלוח לקליינטים שהכי קרובים לכאן, משם להשתכלל לאלו שקרובים אלי קצת, לחברים, למכרים, לכל המשפחה הרחוקה, משם לצרכנים שאנחנו מדברים על אשר בהם, שכאלו שגנבו לכל מי שמעוניין את אותו החנייה, וחתכו את הצרכנים בכביש, ולהמשיך ולסלוח ללקוחות שאנו לא עוברת אישית ושפגעו בנו בהחלטות שבבעלותם, לדוגמא פוליטיקאים, שיש ברשותם פירמות, תוך שימוש מהות וכדו'. ואז אבל ורק אולי כן ואולי לא, נוכל להוסיף לסלוח לעצמינו אודות שטויות שעשינו. היות לעצמינו הכי מסורבלת לסלוח ולעיתים אנו מתנהגים לעצמינו לדוגמה אינם היינו מעיזים להתנהג לאחרים.
כמה עולה ספר תורה השיר:
זה לסלוח
לוותר לשכוח
גם או גם נקרא קשה
שנינו בעזרת את אותו הכל עוד נשנה