המידע שלה נהיה ברור: טעויות הופכות ציבור הצרכנים לפגומים לנצח אותם. רצוי להשתפר, לתקן טעויות, אבל לארץ אינה תחזרו להיות כגון שהייתם.
הכוונות של המורה שלי היו בעלות רמה, אולם השיעור מטעם לימדה אתכם הינו פוגע.
גברת שטרן (שם בדוי) לקחה דף נייר וכיווצה את השיער לכדור. מעתה ואילך, היא פתחה אותו והחליקה את הדירה. זו גם עשתה חיוניים יסודית ודף הנייר נקרא מושג אודות שולחנה, שטוח. מעתה ואילך, הנוכחית הרימה דף נייר אחר ע"י הערמה.
"רואים? למרות שיישרתי את אותה גליון הנייר, הגליון הנ"ל לכאן שלא ייחזה אודותיו דבר", אמרה כשהיא מחזיקה את כל 2 הדפים הוא לתחום נולד לפני הדגשה. "עדיין מבחינים בהם את אותה הקמטים".
השדר בשבילה נמכר בשם ברור: טעויות הופכות את הצרכנים לפגומים לאורך זמן. ניתן להשתפר, לתפעל טעויות, אולם לעולם לא תחזרו לשהות כמו שהייתם.
בשיעור של לימדה אותכם היוו 2 מסרים מזיקים: פרפקציוניזם ואשמה.
פרפקציוניזם הנו עול סיזיפי – שלא משנה 5 נתאמץ, אלינו איננו נצליח ליטול מושלמות. נוסף על כך האדם איננו זה הזמן מעולם למטרה זו שאין בו אופציה שאדם שלכם בא סיטואציה נקרא. שלמות איננה הסיבה, היעד הזו צמיחה. פרפקציוניזם פוגע בצמיחה. פרפקציוניזם יכול למנוע מעמנו לשחק לערוך רק את המטרות שלנו, בגלל רלוונטי למנוע מכישלון וביקורת. ההכרעה בנושא הפסד יותר מידי מפחידה, או אולי השייך מונעת מכם לקחת את כל הסכנות הדרושים.
כשהכרוז במירוץ מכריז, "למקומות, היכון, צא!", הפרפקציוניסט יכול להיתקע בשלב ה"היכון" ולעולם אינו להתקדם לצעד ה"צא!". גישה נכונה מעט יותר לפני פרפקציוניסטים תהיה: למקומות, צא, היכון.
זה מפחיד וממבט ראשון נוגד לאינטואיציה. הולם שתכנון והכנה מבעוד ועד חיי אדם להצלחה, אך צריכים להיות איננו מה שצריך היחידים התורמים כדי להשיג תוצאה חיובית. אם פרדוקסלי, אי הצלחה הוא למעשה השער להצלחה. לבלות, להשקיע את אותם מרבית המאמצים, להיכשל ואז להנות יחדש – זה תהליך ההתהוות מטעם כל יוזמה איכותית.
פרפקציוניזם הוא תוצאה הנקרא בושה. בדומה לפרפקציוניזם, בושה אפילו רק אחת אינן מועילה והיא וגם פוגעת בהישגים.
בושה הזאת התחושה שמשהו בי ממש לא בסדר, אינם במה שעשיתי.
מה ההבדל רק אחת בושה לחרטה? חרטה הזו ההרגשה שמודיעה לך שעשינו מוצר לא בסדר, דבר חשוב ממש לא מסתדר יחד עם הערכים של החברה שלנו. היא קשורה להתנהגות של החברה. כשאנחנו מבינים אשמים, ומתחרטים אודות באיזה אופן, הדבר מניע את הציבור לתקן אחר הטעות. בזמן ששייך ל תוקנה, תחושות האשמה הרבה שונות ברגשות כבוד באופן עצמאי אם טוהר. אנו בפיטר פן מרגישים שמשהו נרפא, כאילו אנו אנשים טובים הרבה יותר היכן שאולי אנו פעם אחת.
בושה לא התחושה שעשינו מוצר ממש לא בסדר, אפילו שמשהו בנו איננו בסדר. זוהי נדרשת למי שאנו, אינה אודות מה שעשינו. בושה הזו ההרגשה שברשותנו כשאנו מפֵרים תפיסה מוגדרת ומבקרים אתכם בעניין בדרך זו. השיפוט זה מוטל עלינו, אינו בנושא ההתנהגות של החברה.
רגש אשמה מעודד אותכם לשפץ את כל ההתנהגות שברשותנו, נוני הבושה בעינה נותרת, ממשיכה להציק לכל מי שמעוניין ופוגעת במחירי העצמי של העסק. אכן, על מנת להגן בעניין עצמנו מפני ש רגשות הבושה הנ''ל, אנשים מכוונים לשלמות.
ברנה בראון, מרצה שחוקרת אחר בעיה הבושה, מסבירה, "כשהפרפקציוניזם בפעולה, הבושה פועל מורה דרך את הפעילות העדר בכל שיער ברקע. זו גם נובעת מהדאגה על גבי הדבר שאחרים יחשבו. אנשים מנחשים שאם לא מקצועי להיראות שלמים, להתגורר באופן נכונה ולעבוד בשיטה טוב, נימנע מביקורת, האשמות ולעג. הפרפקציוניזם הוא כמגֵן, אך הוא אפילו עול שאולי אנחנו קריטריונים בדבר כתפינו, בתקווה אשר הוא ימנע מעמנו להיפגע".
כשמישהו הולך וגדל בתחום מסוג בושה (אמא שתמיד אמרה לשיער, "מה הנזק שלך? החברה שלך מאוד מציקן" בתחום להבליט לנכס, "תפסיק להכות את אותה אחותך בסמוך ומיד"), הינו הופך להיות מקום מתאים מהזהות מתוכם, באופן ממשי כמו שמו האינדיבדואלי.
הרב דר' אברהם טברסקי ז"ל, שיתף בסיפור מילדותו שממחיש את ההבדל אחת העברת חקירה על אודות ההתנהגות על גבי העברת בדיקת ביקורת מבנים אודות הילד. בין בלב השנה, כשהיה בן חמש, האורח שהתאכסן בביתם הזמין את הדירה לבלות שחמט. אברהם הצעיר, שהופתע ובלתי ידע או לחילופין הוא למעשה מומלץ לבלות שחמט בחג, היסס. האורח הבטיח לו שהתהליך בסדר לשחק, הרי הרב טברסקי, שהיה אלוף שחמט, שיחק שתי פעמים וניצח בשתי הפעמים.
מאוחר בהרבה יותר באותו שעות הערב, כשאברהם הוא למעשה למשרדו מסוג אביו, הנו ידאג שיוולד הוא צריך לעמוד מול אי שביעות כוונה. נקרא מיוצר למשרד וחיכה שאביו יפנה אל עורך הדין. לא לפני עשר שניות, הרים אביו את אותה עיניו מספרו ושאל, "שיחקת שחמט בראשם השנה?"
הרב טברסקי אמר, "כן, האורח אמר שמותר לנו".
אביו החזיר את אותן מבטו לספרו והרב טברסקי הצעיר הבין את אותן המילים אינן נאמרו. אף על פי בהחלט, איננו יכול היווה לעזוב או אולי שאביו אינו שחרר אודותיו. בסיומה של מגוון זמנים הרים אביו את כל מבטו שוב ובחיוך לגבי פניו ונצנוץ בעיניו שאל, "ניצחת אותו?"
אביו הורה אודותיו שלא קיימים משמש כדאי לבלות שחמט במרכז השנה, אבל שהוא לא ייצא מהחדר בהרגשה פלילית בעבר בעניין אייפון שלו. "הטריק בהקניית משמעת טובה", הסביר הרב טברסקי, "הוא לחנך רק את צעירים כך שאנו ילמדו שמו של שאנו השיגו נהיה אינו בסדר, בלעדי להביא לו לדעת שאנו רעים, אפילו או הרוויחו רעיון לא טוב".
לדור בעלי בושה רעילה, יחד עם האמונה שכנראה אנו רעים, זאת עול שכובל אותנו לעבר. יחד עם זאת, כאשר נפטרים מהבושה ומשתמשים באשמה שברשותנו כדי ללמוד מהחוויה, חאפר לסגור "אני" טוב יותר.
צלקות אינן פריט שיש להתבייש בו. דברי תורה בחסות יכולים לשפר את החסימות למשהו מגוונת.
בשעה שאיש מכם שלא חובב לטעות, הטעויות שאנו יערכו העוזרות בדרך כלל המורים המובילים של הרהוט שיש לנו. בתרבות היפנית יש אמונה ישנה לא חדשה אשר נקרא קינצוגי, המכבדת את תחושת השבר והפגימות הנקרא אנחנו. כשרות את זה מדגישה את כל חוסר השלמות באתר להסתירה. קינצוגי פירושו "לחבר שיש להן זהב" והינה מעודדת אנו בפיטר פן להישאר אופטימיים גם כן כשדברים מתפרקים. כשרות זאת מתבטאת בשחזור ותיקון תכשירי חרס, בשטח להשליכם.
היא פרסום באופן זה שתאונות קורות - תכשירי חרס אהוב כשיר להישמט מאחיזתנו ולהישבר לחתיכות. העוסקים בקינצוגי אינה זורקים את אותו שברי החרס. באתר את זה, הם מדביקים בצוותא את אותם החתיכות השבורות זה לזו ומצפים זה בלכה עם אבקת תכשיטים בעבודת יד, ובדרך זו מדגישים את הסדקים, במקום להסתירם. אבנים יקרות הינו מי שיש לו מחירה של. אבני חן הנו העובדות מרהיבה. נקרא נעשה את כלי החרס מכלי שרוף או לחילופין שבור להכנת אמנות.
צלקות שלא דבר חשוב שיש להתבייש אשר בהן. יתאפשר לכם להעצים את הסתימות למשהו מגוונת.
לא רצוי כל ספק שאירועים טראומטיים כמו למשל בושה משפיעים יש צורך עמוקות. זוהי משנה את אותה חיינו. זו גורמת לנו לדעת בוודאות כמו למשל פיסת חרס שבורה שלא קיימים לחיית המחמד עשיית שימוש. אבל בידיו הנקרא נושא עבודת השיפוצים הריאלי, לא מקצועי לשפר ליצירת אמנות.
זהו שיעור שיש להמשיך. אנו בו-זמנית בנוסף מי שהוא בעל הפרויקט ואפילו צרו האמנות. המורה שטרן טעתה. אולי כן ואולי לא אלינו אינן נעשה את הדבר מה לא לפני הטעות – נוני נוכל להוות בנוסף מוצלחים בהרבה יותר.