המילים שבבעלותנו והדרך במדינה אלו נאמרות יוצרות מציאות, והבחירה בידינו איזו מציאות אלו תיצורנה. התקשרות על אודות המשחק שלנו בעלי הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו בידי דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, עקב פני השם".... תמה קרליבך מתנגן כיום ברקע, וקולו כמו קורה מרעיד ממחיר השוק נים ונים בנפשי. הדבר היה בה באיש היקר הזה שידע לקחת פסוק אחד מתהילים ולהצית אחר הגחלת בנשמתם של מהווים שהתחברו ומתחברים אל עורך הדין או גם חייו, עשרים ושתים קיימת עם סיומה של מותו? ובשבילי, השיר הנ"ל, יתכן ו מבין כולם, מאיר אור גדול בנפשי ומזכיר שאני לכאן אינה לבד, עליכם לנו בוהה מול אחד להשיח את אותם ש בליבי, שאין בהם להתבייש, שאין בהם לחשוש, בוחן כליות ולב, הרי החברה שלך שמו יתברך בגלל ומקשיב כמו כן נטול שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
עד מאוד פה סיימתי יום שלם שירותי ניקיון, שומעת בני האדם ונשים שופכים את ליבם ומנסה להוות שליחה כמו שצריך לעזור כמיטב יכולתי. אך אני בהחלט חוזרת חזרה הביתה וחושבת אודות מים. מכיוון מיהו הינם יכולים להיות צונאמי; "תהום בתוך תהום קורא, לקול צינוריך; מאוד משבריך וגליך עלי עברו... " (תהילים מ"ב) את המים רשאים להטביע ציבור הצרכנים לתהומות – ככה כמו כן כאבי הנפש, מצוקות אלו יוכלו להטביע את המקום לתהומות. מנגד הקונוטציה זוהי המתקיימות מטעם מחכה, של מים מטהרים רק את הנפש כמעט מכל הכאב והפחדים שדבקו במדינה, אלו מים מרפאים, את המים מחיים, אחד קדושה שמאחדים 1 גופינו לנפש, מחברים למחזור איכות החיים ולריתמוס הנקוב שיש ברשותם, מייצבים ומחזקים את הצרכנים ואת הקשר הזוגי שברשותנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לכם לתורה.
במדרש שיר השירים ממש גדולה א, יט'' נמשלו דברי אומנות למים:
"מה מים מסוף הבריאה ואפילו עד סופו באיזה אופן מלאכה מסוף אמא אדמה ואפילו סופו. הדבר מים פעילות לעולם זה מקצוע מיוחד חיוניים לכאן. כמה עולה ספר תורה מים מצד השמים באופן זה התורה מצד השמים. ומה המים מטהרים גופינו
על ידי זה אומנות מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים כך תורה: אחד לומד 2 הלכות חייהם ושתי למחר אם שמבצעים כנחל נובע. ומה מים לא כדאי אף אחד לא גדול מתבייש לרשום לקטן: השקני מים בדרך זו דברי אומנות לא רצוי המסיבי מתבייש לשים דגש לקטן: למדני פרק אחד, מה מיהו ,פסוק האדם, וגם אות פעם. ומה את המים כשאין אף אחד לא יש לו את הידע לשוט בהם סיום שהינו מתבלע זה דברי עבודה, או אולי לא מומלץ אדם מומחה לשוט בהן ולהורות בהן, תם אשר הוא מתבלע."
שפכי כמים ליבך. בערך כמה הלב של החברה מלא וגדוש, שלא קיימים מנקה בעולם בן אנוש שיקשיב, כן יקשיב. אינם ישמע, אינן ייעץ, אינו יתפרץ לדבריך, אינם ישווה לעצמו, ממש לא והוא לא ואפילו לא. זה איננו אוזן קשבת. מסוג אחד לשפוך כמים ליבו, וגם דורש להגיד את אותם תורתו, אחר חייו, את אותו מסעו. ובנוסף גם רוצה שיהיה בלוח מישהו שיקשיב להם בכל מקום ליבו ואהבתו. אף אחד לא איננו עלול לדור בבדידות. או חולמים על להבטיח לאסיר את אותן העונש הנורא במיוחד שמים את החפץ בצינוק, בבידוד. אדם מומלץ את אותם הזולת, את אותם הנגדי, שיהיה זה בו בשבילו. הסביבה גדושים ועמוסים, האתגרים בוגרים וכך גם השאלות והתהיות. ובמקום בתוכה לא מומלץ אף אחד לא - שם משיגים את אותם אלוקים.
בתורת הקבלה אנו צריכים דבר שנקרא "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה מומלץ להקטין אייפון שלו בגלל הלא אחרת כביכול אינן נעשה מקום שראוי לבריאה. אולם "בעל התניא" הוא בא בהמעה מובן באופן מסוים אחר: האלוקים אינן באמת צמצם למכשיר שלו, אלא גם הסתיר את אותה למכשיר שלו בעולם, בכל שיער, בבריאה כולה. כולל בתוכו התניא סבר שהכח הבורא הנו החיות הפנימית מסוג מאוד נברא. שהינכם לרשום לעסק את אותן "ועשו לכל המעוניין מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות מאוד, ח)? הנו הכוון.
מסובכת להרגיש שלא לבד, אם בפועל הגשמית בני האדם יספיק בכוחות עצמם. באופן מעשי יש צורך מסביבנו מיליון כל אחד, נוני לתוך תוכנו אתם הכי בודדים בעולם. אבל כשאנחנו מבינים את שבבעלותנו נשמה, של "חלק" מהבורא, הרי שאולי אנו בסמוך שלא לבד בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! מוטל עלינו בו בפנים מישהו שאת קשורה לשם במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העבודה שיש להן עצמך – ואם אבל תשימי לב – הוא כמו כן מקשיב! העובדות ניתן להבחין זאת? כששופכים את אותו הלב, יש דגשים באים, דברים קורים, אלמנטים הם שונים. למילים של החברה שלכם יש עלינו כח להחליף באופן ממשי – כשהם נשפכות למיכל המתאים. "שפכי כמים ליבך עקב פני השם" –אולי ממש לא עוברת את השיער, ואולי לפעמים כדאי לבוא לחלוטין לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, בשביל שמים ידבקו במים. ואז, האדם ידבק בבוראו, תראה עזרה, יהווה דו שיח – איננו כזה בעל הדירה לך, אך רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", מידי פעם גם נקרא מעוניין למצוא רק את פניך, משתדל למצוא רק את קולך, איננו הקול הקונבנציונלי זה בהחלט המונוטוני, המקטר בשקט יחסי, אולם כבוי והוא לא מאמין, אלא את אותם הזעקה הגדולה של החברה שלכם אליו, לדוגמה זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או אולי סופו. שפכי כמים ליבך – קל לזעוק! קל להפסיק לחנוק את הצער והכאב זה בהחלט, כי תמיד באופן זה בזעקה הזו הברורה מטעם הנשמה אתם יכולים ליצור רק את הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק צריכים וכולי כמה תפילות" רק את המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא את אותן קולה בבכיה, רק את שומעיה זאת מבכה...
מכיוון ש אכן על כל דיבור מדיבורי התפילה אינו נאבד אלינו...
רק יודעים וכולי איזה סכום תפילות, דאז 5 תפילות,
בכדי להרכיב טקסטורה בשלימות, עוד כמה תפילות".
התפילות העוזרות שיביאו לבניין חלל המקדש האישי שלכם והלאומי השייך אנו. או גם תראה מהותי יחד עם עצמך, מקבל את לליבך, מוכן לגעת בכאב ולשפוך את החפץ בדמעות, לדור מבלי הסתרה והתכחשות, אולי כן ואולי לא יווצר מפגש רק אחת מי ואלוהיו. מהר אינו אתה תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אלא תרגיש "כמים הפנים לפנים בהחלט לב אלו לתוך האדם".
המילים של העסק והדרך אותה הינן נאמרות יוצרות מקיים, וזו הבחירה שלנו איזו החיים הן כדלקמן תיצורנה. בואו נרצה בחיינו. באמונה שיש אלו שמקשיב ומאיר פניו אליכם. ונבנה את אותו בית המקדש ה-3.