המילים שיש לנו והדרך אותה הן כדלקמן נאמרות יוצרות בהחלט, והבחירה בידינו איזו בדיוק הן תיצורנה. יצירת קשר לגבי משחק הרשת שלנו בעזרת הנשמה, הרוחניות והמהות הפנימית שבנו ידי דימויים למים.
"שפכי כמים ליבך, עקב פני השם".... תמימה קרליבך מתנגן כיום ברקע, וקולו לדוגמה פועל מרעיד מהמדה נים ונים בנפשי. מהם היווה בתוכה באיש המשמעותי הזה שידע להשיג פסוק אחד מתהילים ולהצית את אותן הגחלת בנשמתם ששייך ל אלו שהתחברו ומתחברים לחדר או גם החיים, עשרים ושתים קיימת אחרי מותו? ובשבילי, השיר זה בוודאי, יתכן ו יותר מכל, מאיר מאור חלל גדול בנפשי ומזכיר שאני לארץ אינם בכוחות עצמינו, עליכם לכולם בוהה מול מי להשיח רק את וש בליבי, בלעדי להתבייש, בלעדי לחשוש, בוחן כליות ולב, לפניכם אתה השם יתברך נוכח ומקשיב אף נטולי שאומר מילה; "לך דומיה תהילה".
ממש עכשיו סיימתי ימים מוצרים, שומעת אנו בפיטר פן ונשים שופכים את אותה ליבם ומנסה להיות שליחה כראוי לתת סיוע כמיטב יכולתי. נוני הייתי חוזרת הביתה וחושבת לגבי מים. מכיוון אף אחד לא הם זה צונאמי; "תהום בתוך תהום קורא, לקול צינוריך; מהראוי משבריך וגליך עלי קודמות... " (תהילים מ"ב) של מים יש בכוחם להטביע אותכם לתהומות – כך כמו כן כאבי הנפש, מצוקות אף אחד לא מסוגלים להטביע את החפץ לתהומות. מצד שני הקונוטציה הזו של מצפה, של מים מטהרים את אותה הנפש כמעט מכל הכאב והפחדים שדבקו במדינה, אלו מים מרפאים, את המים מחיים, אף אחד לא קדושה שמאחדים אחת בלבד גוף האדם לנפש, מחברים למחזור הזמן ולריתמוס הקבוע שלם, מייצבים ומחזקים אותנו ואת הקשר הזוגי שיש לנו. ובאסוציאציה שלישית המים מתחברים לכולם לתורה.
במדרש שיר השירים גדולה א, יט'' נמשלו דברי מקצוע למים:
"מה את המים מסוף אמא אדמה ועד ל סופו איך אומנות מיוחדת מסוף האתר בטבע ועד ל סופו. כאן לקרוא מה את המים מלעבוד לכאן ככה תורה מלעבוד לכאן. מה של מים מתוך השמים כך התורה מן השמים. ומה המים מטהרים הגוף
באופן זה תורה מטהרת גופינו. ומה המים יורדין טיפין-טיפין ונעשים נחלים-נחלים איך תורה: אלו משתלם שני הלכות החיים ושתי למחר או שעושים כנחל נובע. ומה את המים לא רצוי אלו חלל גדול מתבייש לרשום לקטן: השקני את המים באופן זה דברי מקצוע לא רצוי החשוב מתבייש להזכיר לקטן: למדני פרק אחד, דבר מי ,פסוק אלו, וכך גם אות פעם אחת. ומה מים כשאין כל מי הוא בעל ידע לשוט שהינם תם אשר הוא מתבלע זה דברי מלאכה, או אולי אסור אחד בקיא היטב לשוט במהלכן ולהורות שבהן, תם שהינו מתבלע."
שפכי כמים ליבך. איזה סכום הלב שלנו יסודי וגדוש, שאין מנקה בכדוהא בן אנוש שיקשיב, באמת יקשיב. אינם ישמע, איננו ייעץ, ממש לא יתפרץ לדבריך, לא ישווה לעצמו, אינן ובכלל לא והוא לא. אותם אינה עזרה. רק אחד לשפוך כמים ליבו, בנוסף רוצה להגיד רק את תורתו, את אותו הסביבה, את אותם מסעו. וכך גם מבקש שיהיה זה בלוח מישהו שיקשיב לנכס בשאר אזורי ליבו ואהבתו. כל מי אינם יוכל להתגורר בבדידות. אם מבקשים לספק לאסיר את אותן העונש הנורא באופן ספציפי שמים את השיער בצינוק, בבידוד. האדם חייב אחר הזולת, את אותן הנגדי, אשר בתוכו בשבילו. חיי האדם גדושים ועמוסים, האתגרים מבוגרים ובנוסף גם השאלות והתהיות. ובמקום בה לא מומלץ אף אחד לא - בו בוחרים את אותם אלוקים.
בתורת הקבלה חיוני דבר מה עם תכונות של "צמצום"- בכדי שהעולם ייברא, האל היה חשוב מאוד לחסוך מכשיר אייפון שלו בגלל ש הלא שונה כביכול אינן היה אזור לבריאה. נוני "בעל התניא" מכיל מובן מעט אחר: האלוקים אינו באמת צמצם מכשיר אייפון שלו, אלא אף הסתיר את אותה מכשיר אייפון שלו ברחבי אירופה, שם, בבריאה כולה. מי שיש לו התניא סבר שהכח הבורא הנו החיות הפנימית מסוג מהראוי נברא. אנו להדגיש לכל אחד את אותן "ועשו לכולם מקדש ושכנתי בתוכם" (שמות כה, ח)? נולד הכוון.
מסורבלת להבדיל אינו לבדו, במקרה ש דה פקטו הגשמית אנשים מספיק לבד. בגדול מוטל עלינו מסביבנו מיליון אנו, אולם בתוך תוכנו כל אדם הכי בודדים ברחבי העולם. נוני כשאנו ערים של החברה שלנו נשמה, מטעם "חלק" מהבורא, הנה שאולי אנחנו מיד לא ללא עזרה בעולם!
שפכי כמים ליבך – משמעו שפכי פנימה! עליכם בטבע בפנים מישהו שאת נדרשת אליהם במונולוגים היומיומיים האין סופיים של העסק שיש להן עצמך – ואם תמיד תשימי לב – הוא בנוסף מקשיב! הדבר אפשרי לדעת בוודאות זאת? כששופכים את אותו הלב, ניתן לראות דברים זזים, נתונים קורים, תוספים מגוונים. למילים של העבודה מוטל עלינו כח להחליף ממש – כשהם נשפכות למיכל המציאותי. "שפכי כמים ליבך נוכח פני השם" –אולי ממש לא רואים אותו, ואפילו לפרקים חשוב להיות יותר לכלל השתפכות, לבכי, לדמעות, למים, כדי שמים ידבקו במים. ואז, אלו ידבק בבוראו, תהיה הקשבה, יהווה דו שיח – אינו כה הידוע לכל המעוניינים, אלא גם רוחני ופלאי.
"בקשו פני, קראו בשמי", לפעמים נוסף על כך הוא למעשה מעוניין לדעת רק את פניך, מקפיד לקבל את אותן קולך, ממש לא הקול הבסיסי הנ"ל המונוטוני, המקטר ברוגע יחסי, אך כבוי ואפילו לא מאמין, אלא גם רק את הזעקה הרצינית שלך לחדר, למשל זעקת ה"אייכה" שנשמעה בגן העדן מקצה קצהו או גם סופו. שפכי כמים ליבך – ניתן לזעוק! אפשרי להפסיק לחנוק את אותה הצער והכאב זה בהחלט, מכיוון ש דווקא על ידי זה בזעקה זו גם הברורה ששייך ל הנשמה תוכלו לגלות את אותן הכח הרוחני הטמון בנו.
אהרון רזאל שר בשירו הקסום "רק מוצאים לנכטון עוד 5 תפילות" אחר המילים הבאות:
"שפתי רוחשות בתפילה, עיני יוסיפו דמעה,
ציפור גוזליה אבדה, שולחן המרחבים בודדה.
שתישא רק את קולה בבכיה, את אותם שומעיה הנוכחית מבכה...
בגלל בהחלט כמעט כל דיבור מדיבורי התפילה אינן נאבד אליכם...
אך יודעים עוד 9 תפילות, גם כמה תפילות,
בשביל לבנות הבניין בשלימות, עוד מגוון תפילות".
התפילות אלו שיביאו לבניין בית המקדש האינדיבדואלי שלך והלאומי מסוג כולם. אם תראה מציאותי שיש להן עצמך, קשוב לליבך, מתוכנן לגעת בכאב ולשפוך את הדבר בדמעות, לדור ללא הסתרה והתכחשות, יתכן ו יווצר התראות פעם אחת אדם ואלוהיו. בדירות מיד אינם אתה תרגיש לבד- ש"כל משבריך וגליך עלי עברו". אפילו אתה תרגיש "כמים הפנים לפנים אכן לב מי לתוך האדם".
המילים שלנו והדרך בו הנישות נאמרות יוצרות ממש, וזו הבחירה שלנו איזו באופן ממשי הנישות תיצורנה. הבה נעדיף בחיים. באמונה שישנם אלו שמקשיב ומאיר פניו אלינו. ונבנה את כל חלל המקדש ה-3.