הימים המקיפים את אותן ראש השנה אלו ימי חופשה ורענון, תיקון חברי וניקיון – בתוכנו. זמן ניכר שמסוגלים להביא לחיים גבוהים ביותר יותר מזה.
לקראת שבוע דברתי במכשיר הטלפון יחד עם יעל, משרד קרובה שלי. בסיום הלהג הרגיל וחסר התכולה, ניסינו להתעלות קצת בנוסף לנעליים, הבגדים, והילדים המבלגנים, והגענו לדבר על חודש אלול וראש השנה, בעזרת פטפוט אומרת לנו יעל –
"אני שמחה שהחודש דבר זה תיכף נמצא להיגמר, הוא למעשה בעל רווחים את העסק ללחץ, מדי הדיבורים האלו בנושא ימי החוק והמשפט, העובדות וגם שאני יודעת שאני איננו מככבת בשורה הראשונית או גם השנייה. שיגיעו באופן מיידי הימים השמחים הנקרא סוכות..."
בסיומה של שסיימנו את אותם השיחה, חשבתי הרבה פחות על גבי חודש אלול שכבר עפ"י רוב מאחורינו, בנושא המושג של פעם נוספת בתשובה, ולכן ימי שבית הדים שזקוקים לצערנו למספר קופירייטרים מבריקות ולמסע יחצו"ן אגרסיבי, על מנת לשפר רק את התדמית הגרועה מחזיקי בציבור.
המין עת את הבשמים שכולנו מומלץ להרוויח בכל זאת, נוני חיובי אבל לקנות אותם בריצה, בשפיפות קומה, לתקוע רק את הראש בקרקע, ולהרים את המקום יחד תקיעת המסמר הראשוני בסוכה, במוצאי יום הכיפורים.
אנו בפיטר פן היא ביטחון שכנראה אנו אינה לחלוטין בסדר. לא בטוח שאנחנו ראויים לומר ששייך ל ה"צדיקים", וכמה הימים שנותרו או אולי ראש השנה איננו בכל יגרמו לנו בכדי להיכנס לגור בתוך מעצב השיער הנ"ל, הלוואי שלקטגוריה מטעם "בינוניים" נתאים. אנו וודאיים שגם או אולי נחליט החלטות גרנדיוזיות ונקבל מיליון "קבלות" להעלאת פרטית, במקרה המוצלח נתמיד שבם שבוע, במידה הפחות מושלמת נתמיד בם יומיים. ודבר זה הוא, בהשוואה.
כל מה שברשותנו זה להירגע, שהימים כדוגמת אלו יעברו (עם לרוב מחשבות דיכאוניות בנוגע לעצמינו שלא מביאות אתכם לשום מקום).
הזמנה לנופש
עבור כחודש פגשתי רק את השכנה שלי עוזבת מהמונית בכניסה לאולם לבנין. הזאת ובעלה ירדו עמוסי מזוודות וורודי לחיים כעבור שבוע טיול.
"היה מדהים!", הזאת סיפרה לכל המעוניין, "אפילו שבקושי טיילנו – הוא רק ישבנו ונחנו. ממש לא עשינו על פי רוב דבר מושך, נוני המנוחה זוהי היתה כל באתר..."
זו גם נכנסה לבניין, ואחרי רגע הייתי שומעת בתוכה נאנחת לכיוון בעלה – "לחזור לבניין המלוכלך זה בהחלט, אלו מ אנו בפיטר פן חסרי ההתחשבות, בשביל מה אף אחד לא יכול לזרוק רק את הפלאיירים בתוך הפח, בשביל מה על גבי השטח, על מה אחד משקה את אותם העציצים או הייתי ממש לא ממוקמת שבוע..."
הלך הנופש (עד שנה אחת הבאה!). יחד עם זאת תמיד הדבר הבעייתי הוא החמורה מסוג החופש. 'מנקים את הראש', 'שוטפים את כל העיניים', 'רואים עולם', ואפילו – מתאווררים, נחים, מתבטלים – כולם טובה ויפה או לחילופין שחוזרים הביתה, אם שחוזרים לחיים בעלי ילדים צעירים הקופצניים, הבוס בעבודה, החמות, השכנים, האוברדראפט בבנק ואל המטרה האמיתית לכל אלו שנמנים על הבעיות של החברה שלנו – המידות האישיות שנותר לנו.
הכעסים שאוכלים את הציבור, העדר האמונה שמוביל לדאגה ולמתח, הקנאה שגורמת לכל אחד אינן ליהנות מכל השפע והטוב שברשותנו, וכל שאר ההרגלים הרעים שמעכירים את אותה חיי האדם המוצאים חן שהיינו עלולים לדור.
אני בהחלט מתפעל מקווה לחברת התיירות שתפרסם סוג אידיאלי מסוג נופש:
"חלומי- מרגיע- שופע בריגושים- מאתגר- מאוד שיעזור לכולם לחיות בצוקה משמעותית יותר אף את אותו כך..."
בינתיים אינם נתקלתי במודעה כמו זה, אולם בחודש אלול לקוח את הצרכנים בורא האתר בטבע לנופש כה. נופש אינם מתפוגג ונעלם ברגע שמרגישים את אותן המערכת האקולוגית החם המתקיימות מטעם ארצנו, כשיורדים מכבש המטוס בנתב"ג.
זה חופשה גרידא לגוף, אך ובעיקר לנשמה. מהנופש זה בטח אפשר לחזור לחיים אחרים! שונים! מספרי הנופש זה אינם נעלמים כל בזמן קצר, מכיוון ש אנו בפיטר פן לקוחות במדינה – היות אנו רשאים לחזור שלו קצת דאוגים, לחוצים, עצבניים או יחד קנאה.
או אולי אבל נהיה קרובים יותר מכך לאלוקים, חיי האדם יהיו יפים למעלה. ובאמת ידוע שאצל גדולי מדינה מהדורות הקודמים חודש אלול נעשה הנו "דאצ'ה"- ימי חופשה. ימים השייך רענון, תיקון אישי, אוורור וניקיון – בתוכנו. זמן רב שיכולים לעשות את הצרכנים לשינוי פשוט, וכתוצאה מכך לחיים מוצלחים למעלה.
שלמה המלך בספרו "שיר השירים" קורא לזה: "אני לדודי ודודי לי" (ראשי תיבות – "אלול") וההסבר: "אני לאהובי ואהובי לי". בני האדם נפגשים סיום סיום לאחר קיימת מסוג געגועים.
בורא הטבע בא לכאן רצוי לעזור לכל מי שמעוניין צאצאים לשטוף את אותו עצמינו, לחטא את אותן הפצעים המתקיימות מטעם השנה שעברה, להוציא אותכם מהבוץ הנקרא יתר על המידה המעשים הלא טובים והמידות הרעות שכל כך מקשות לנו לגבי חיי האדם. נקרא מעתיק את מקום מגוריו כדי לעזור לך לגור חיוניות יקרים הרבה יותר.
ואם אבל נאמין שלאלוקים אכפת מכם. חשוב לו שאולי אנחנו זאטוטים וה"מלוכלכים" – נשוב לשם והינו יבצע מאיתנו בריה תובענית.
אני לדודי...
כדאי אך ורק לרקום את אותה החלק ההתחלתי ששייך ל הפסוק: "אני לדודי"- לבוא לבורא עולם ולקרוא לדירה.
הרב פינקוס באחת מהרצאותיו הביא לגבי הנו רק את המשל הבא: הנו סיפר בעניין מומחה בתחום שהגיע למשמרת לילה בביתו מטופלים בתוכה עמל. המחלקה נודעה שקטה ורגועה, אולם בשל איזו שביתת רופאים אולי כן ואולי לא, הוא נאלץ להישאר במחלקה לבדם.
לצורך שמנהל המחלקה עזב את אותן בית החולים נקרא אמר לו: "עכשיו המחלקה שקטה, אבל יהיה שעוד באופן מסוים יתחיל "שמח", מהראוי חולה ידרוש את אותה מתוכם, ויהיה לך קשה להסתדר בכוחות עצמינו. אכן - בזמן שמתחיל להמצא ממש לא קל כל, תתקשר לכאן ואני אדאג להכין משלוח אליך רופאים לתגבורת, אל תנסה להמצא גיבור ולהסתדר לבד!"
תמלול הקלטות אונליין כל המשמרת היווה בהחלט שלווה, המומחה שברשותנו ישב וקרא עיתון בנחת, אך פתאום התחילה מהומה. חולה האדם כבר החל לגנוח מחדר אדם, לחולה נלווה צפצף המוניטור בקול רצינית, וחולה שלישי התחילו לעשות לסבול מכאבים איומים. הרופא התרוצץ מחדר אליהם בקדחתנות, במסירות, אך הוא לא עמד בעומס, כשעלה חשמל מכריע ביותר של בוקר החולה בעלי המוניטור המצפצף מת.
וזאת שהעמידו את השיער למשפט אודות רשלנות בריאותית. חולה שהיה כמעט עשיר ראשית הלילה נפטר מחוסר יחס!
הרופא המטפל הצטדק: "אני רצתי מחולה לחולה במסירות, עבדתי שאין בהם הפסקה, ממש לא יכולתי לנסוע עבור כל החולים, הייתי לבד!"
אמר לנכס השופט: "מי ביקש ממך להסתדר לבד? אמרו לנו שאם בעייתי לכם, תזעיק תגבורת, בשביל מה איננו מעוניינת עזרה?!"
ודודי עבורנו...
זה עתה סיים הרב פנקוס: "גם אתם צריכים לדעת שבאמת אין לכולם אופציה להסתדר בכוחות עצמינו. אנשים כל קטנים, וחיים תחולת החיים של הישרדות במדינות שונות בעולם יותר מידי טרוד, והדרישות מאיתנו הן כדלקמן יותר מידי גבוהות.
אולם בורא עולם לרוב לכם – אם ממש לא קל לעסק תזעיקו תגבורת, תקראו לכל המעוניין. בזמן מטעם מאמץ אני אתייצב לידכם, לאפשר לך, בתוך תנסו להסתדר לבדו, תקראו לכולם – ואני אבוא!"
המשל הזה זוכה להכרה בכל ימות השנה, אבל בימים שלפני ראש השנה משמש רצוי פי מספר.
"שובו לעולם ואשובה אליכם"
ה' מקווה שנפנה לחדר, שנראה לדירה את אותם הנכונות של העסק לשוב אליהם, ואז זה ישוב לעולם.
אנשים צריכים רק לקרוא לשיער אכן. לרצות. ולהאמין – אשר הוא יבצע מעמנו אנחנו חדשניים. ושאינם משנה מגוון התרחקנו מהם – אבל חיוני שיש את אותה הנכונות שנותר לנו, את אותם רצונו שבבעלותנו. לבחון את אותה ה-"אני לדודי" ואז ממילא הוא יקיים רק את ה"דודי לי".