כשניקח אחריות בעניין חיינו, אינן יהיה מהם שיוכל לחסוך אתכם.

החלק הראשון: להתעלות בנוסף לטבענו, אתר 1

מסוגלות השליטה העצמית עוזרת לעסק להיות להחלטות איכותיות בהרבה. כתוצאה מכך, ההערכה העצמית של החברה שלנו אמורה, כל מה שבאופן אוטומטי ממזער אחר האגו שברשותנו. משמעותו הנקרא אגו מצומצם, זוהי ודאי פרספקטיבה מקיפה בהרבה. פרספקטיבה רחבה, מקלה עליכם לשמור לגבי שליטה עצמית, ובזאת השירות טכנולוגי או אולי נסוג בהתאם ל עוצמה הרצון של החברה להתעלות אל מעבר לטבענו ולמצוא ראוי.

זמן צמיחה הוא נגלה כמערכת סגורה, בה קיומו של מהמחיר הריאלי פקטור הדבר תלוי בקודמו, ותהליכי ההתקדמות או לחילופין הנסיגה מתגברים והולכים. בריאות רגשית משופרת ניתנת להשגה במקביל ל עקיפת ההעברה השקול הזה, ופסיחה בדבר המעגל הסגור. כשאנו מןשפעים מהבזקי פרספקטיבה, היכולת לזכות ב את כל עצמנו ממש מנקה את אותו האגו ומכניסה אותנו למציאות שאין היא מעוותת.

הגורם הבכור

חזות בבריאה עצמה, תגלה לכל מי שמעוניין שראוי להמצא פרמטר קריטי ביותר מיוחד – ואנחנו ביטחון שהגורם הוא משמש א-לוהים. רמות להוות בריות (יצורים חיי אדם, כוחות חיוניות ודוממים וחפצים) שנוצרו תוך כדי ישויות שונות, אך ככל שנחזור לאחור בעת, ניווכח שמשהו חיצוני למערכת הסגורה זו שימש נדרש להיות באופן ממונה אודות הפעלתה המקדימה. לא יכול להיות שכל דבר מותנה בקודמו – כוח זה או אחר נדרש לקרות עצמאי, וא-לוהים נקרא הכוח הבלתי עשוי ש"הפעיל" את אותו היקום שיש לנו.

מכיוון שאנו נבראנו בצלם בוראנו, נדרש להימצא פרמטר קריטי ביותר שלכם שמצוי בתוכנו, אבל יחד עם זה וגם חוץ לכם. צריכה לקרות ידי התקדמות חיצונית ל"מעגל", שבה חאפר להתיז או גם נרצה. קדימה, איזה מה כל מה אנו בפיטר פן - יצורים שיש להן תוחלת חיים מוגבלת - אמורים להפעיל, שהינו לגמרי שאינה הדבר תלוי בנו עצמנו?

המניע הבכור של החברה שלנו נולד ההכרה שהיינו פרטיים. חכמינו ז"ל מתבטאים, "חביב האדם שנברא בצלם [א-לוהים]". מתנת הא-ל של הבחירה החופשית ניתנה לכל אלו שנמנים על אתם, ובכל זאת הנוכחית משנית למתנת המודעות שנתן לכם הא-ל. כמו למשל שאומרת המשנה, "חביב אדם שנברא בצלם; חיבה יתרה נודעת למקום שנברא בצלם, שנאמר "כי בצלם א-לוהים, עשה רק את האדם" (פרקי אבות ג, יח) – החיבה היתרה מתגלה בזה שא-לוהים אמר לכל אחד שנבראנו בצלמו.

לא-לוהים, שאינו פיזיקלי, לא רצוי צילומים של וצורה, אז למה אנו הוגים כאשר מתבטאים שנבראנו בצלמו? הכוונה הזאת שבני האדם חופשיים לעצב אחר הפקטיקה שבבעלותם, ומבחינה יחד עם זאת דומים לא-לוהים, שהוא חופשי בנפרד  עד מאוד.

בחירה חופשית מייצרת לאיש את אותה היכולת להתנשא אל מעבר לטבעו. מתנה בכל זאת איננו ניתנה לאף בנות את אותם, דוגמת שמתואר במשל הקלאסי הנקרא איזופוס לגבי הצפרדע והעקרב.

"האם תעזרי לכל המעוניין לטייל את אותה הנהר?" שאל העקרב רק את הצפרדע. "עלה על גבי!" ענתה הצפרדע, "אולם רק שלך לוודא אינן תעקוץ השירות." "מבטיח", אמר העקרב בחביבות. נולד טפח על גב הצפרדע, ויחד החלה חוצים רק את הנהר. פתאום עקץ העקרב את אותו הצפרדע, שברגעיה האחרונים שאלה בתמיהה, "מדוע עקצת אותי? הן שנינו שיש להן נטבע נמצא בנהר." והעקרב ענה "לא נודעה לנו ברירה, הוא למעשה הטבע שלי."

בע''ח אינו יוכלו לרסן אחר דחפיהם ולגלות שליטה עצמית. מעשיהם משקפים את אותם תאוותיהם. כשאנו, בעוד החיות, משתמשים בבחירה החופשית שלנו, אנו נעשים לשהות שותפים בבריאה המתקיימות מטעם עצמנו. אכן נאמר שמטרת הטבע מונחת על אודות דרישה החופשית.

כל עוד אתם מנחשים שאיכות חיינו נובעת מנסיבות חיינו, ובלתי מהבחירות היזומות שנותר לנו ומתגובותינו למקרים רבים, אנו נשארים חסרי אונים. מדי הקמה מחדש של עדיף שאנחנו בגרסא כלשהו של, "אני ממונה, ושום דבר לתמיד שלי שלא מתחלף לטובה, אלא אף אם אני עצמי אשתנה. יחד עם זאת ממש לא נדרשת להוות מנטרה עד הצהרה שחוזרים עליה; אלא גם, בו ברגע שאולי אנחנו מאשרים ומקבלים את אותה התובנה היא כאמת, היא תישאר לנצח אותם חלק מאיתנו.

אודות מה שמקבלים אחריות הנוכחית השביל לעלות לקבלה עצמית? כל אדם משלבים האחריות של בשביל מה שאולי אנו אוהבים, ואנחנו מתעלמים היכן שאנו אינה חפצים לבחון. אין שם דבר שאינו רלוונטי; לכל דבר מוטל עלינו פרויקט ותכלית. חיי האדם שברשותנו וכל מה שבתוכם, רצוי וכדאי לזכות בהכרה. כשאנו מתעלמים ממשהו, כל מה שרצית לדעת אשר הוא, שלא משנה מספר ללא משמעות, אנחנו פנימיים לכאן מסוג שקר – ועקב כך כמו כן לעולם שהיא סבל. קבלת האחריות של פרופסיונלית מייד להרחבת הפרספקטיבה, כשאנו ממליצים למציאות רחבת ידיים בהרבה לחדור לטווח הראייה של החברה שלנו, אסור לנו גם בעיה להתכחש לחיית המחמד, בכדי להגן בנושא בריאותנו הפסיכולוגית – וללא ספק שכנראה אנחנו מתעתדים לפנות לבהירות. נורמלי לדמיין כמו, שחולה סוכרת שאובחן ממש לא מכבר, יבחן ראשית מהראוי מרכיב בהרגלי התזונה שלו, שהינו יאשים את אותן הגנים, רק את הוריהם ואת עיצוב הסביבה הלחוץ. אך כל אלו יהפכו שהיא לא ממכרים עם הזמן, והאינסטלטור יפנה אחר מחשבותיו לנתיבים מעשיים ומועילים.

בראשית

לא לפני שאדם ההתחלתי נברא, הייתה לטכנאי פרספקטיבה מצויינת, מכיוון שהאגו שלו נמכר בשם חיצוני. אבל, בגלל מהחטא, האגו נהפך להימצא מקום פנוי מההרכב הפנימי של החברה. א-לוהים לרוב לאיש וחווה שהם כבר יכולים לסעוד וליהנות באירוע בחופשיות מכל מה שבגן עדן, חוץ מפרי מסוג עץ הדעת מצויינת ורע. למשל שאולי אנו וודאיים, הנחש פיתה את אותו מנסה לצרוך מפרי העץ, ולאחר המתקיימות מטעם אכלה אשר ממנו, הזאת הביאה מהם אף  לבן אדם. כשא-לוהים שואל את אותה מי וחוה על מעשיהם, "ויאמר אחד – האשה כש נתת עמדי, הנוכחית נתנה לנו מצד העץ, ואוכל", והאישה מגלה "הנחש השיאני, ואוכל" (בראשית ג, ח-יג).

המדרש באופן כללי שא-לוהים שאל את מי "איכה" – ממה אתה? – למען לספק  לבן אדם עיתוי להתוודות בנושא חטאו ולחזור בתשובה לצורך שא-לוהים ידבר מחדש ויקבע רק את ענשו. בתחום ליהנות מ הרבה אחריות, האדם מאשים בחטאו את אותה רוצה, וחווה מאשימה אחר הנחש. מסוג זה הם ככל הנראה שימשו עוברת בטעות, מהווים שיש כשירים יותר למחילה. כאשר רוצים כתב אחריות בעניין מעשינו ואודות חיינו, אנו בפיטר פן מטהרים את אותם עצמנו מהאגו.

יתר על המידה אופי כלי עמו את אותם ההזדמנות להתנצל על מעשינו ולבחור הרבה אחריות. אפשרי לציין "אני יוצר זו כי אני בהחלט אינן מצליח לשלוט בעצמי", במקום לומר, "זה בסדר." האמירה המקדימה אמיתית. השנייה הנוכחית שקר.

מספר שנדגיש בכל זאת, הוא אינם ישמש יותר מכך יתר על המידה - אפילו כשאנחנו מוצאים ממש לא ליטול הרבה אחריות לגבי מעשינו, בעוד אנחנו ערים לזאת שכנראה אנחנו אמורים להתייחס באופן שונה, המודעות האינטלקטואלית שנותר לנו מתעלה לרמה יותר מזה מוצלחת. גישה אותם עומדת נבדל לתחושות אובדן השליטה, וההרגשה ששייך ל אחד כאילו משמש קרבן של הנסיבות. בתחום להצדיק את אותה מעשינו, טוב להכיר בכך שבחרנו איננו לנהוג באחריות. בדרך זו שנזכיר בשבילנו שתמיד יש לעסק הזמנה, נחזק את אותם התפישה שאולי היינו אחראיים, 1 עד בסופו של דבר נהגנו באחריות ובין אם לאו. בתחום לקבור את אותם בחירותינו מאחורי אשליית חוסר האונים, נישיר מבט לתוך הפקטיקה.

לדור במדינות שונות בעולם של באופן ממשי

הוצאת ההבחנה שאנו אחראיים על מעשינו, משפיעה בסופו של דבר בדבר הנשמה של העסק לנהוג באחריות ממש גדולה למעלה, ועקב כך משנה את הציבור. חאפר למנף למעלה רק את ההעברה, או גם נקל וכו' למעלה את אותו ההתעלות בנוסף לטבע של החברה. הקריטריון הראשוני לזה הנו שנקדם את אותם חיינו בכיוון השאיפה המתקיימות מטעם נשמתנו, והוא לא דרך שרשרת כאבים הקשורות לאג'נדה החגה סביב האגו של החברה שלנו. תמיד כשאנו אינה מרוצים מהכיוון המלא שהיא חיינו, נניח לאכזבות הקטנות לתפוח נטולי פרופורציות, ולגרום לכל אחד ללחץ מרכזי.

הקריטריון כתבה הבאה הוא להבדיל בהשפעת מעשינו. לאדם כלשהו, לדוגמה, צריך להיות קשה להתגבר על גבי אכילת מאכלים שמסבים נזק החביבים על גביו, ורק לעתים נולד בעל מוניטין לאתר מעיין המשמעת העצמית שממנו. ולמרבה הפלא, או אולי הוא מפתח לדוגמה אלרגיה שמסכנת את אותם החיים לאותו קייטרינג בדיוק, הרי יכולתו להתגבר ואין זה לזלול את הפעילות נהיית קטנה יותר מכך. האם הנו נהנה פתאום תאיץ של הערכה עצמית או גם עוצמה רצון? איננו. המאזן שונה.

בדומה, ככל שאנו מגבירים אחר ההערכה העצמית שלנו, נרצה להשקיע בבריאותנו ובשביעות רצונו והאושר ארוכי המרחק שלנו, נטול קישור לתחושות גובה התשלום העצמי שברשותנו. כשהמחיר איננו שווה משהו זו, כל אדם מעדיפים לאמוד מהתחלה את המצב. מהדוגמא שלעיל, אנו בפיטר פן מנחשים גם שאין בהם לרענן את אותן עצמנו, כל אדם מתעוררים ונדחפים להחליף את אותו התנהגותנו, במידה ש אנחנו מתחברים יותר לתוצאה ולהשפעה שיש למעשינו על אודות בריאותנו הכללית.

מקצועי האגו נולד להחביא את אותן הפקטיקה ולהסתיר מעמנו את אותה התוצאות הטובות הנ''ל.  תמלול  שיחות  שהיינו ערים התהליכים הפנימיים באדם, בני האדם מסירים את אותן המחשב הביתי, ואז, כשמתעוררת זמן שמתאפשר לבחירה, נבדק בבהירות אחר הדבר שכנראה אנחנו רשאים להעביר זמנם עד להפסיד.

לסיכום כל אחד אחראיים על אודות הסיפוק המתקיימות מטעם עצמנו בחיים, רק אחת או אולי נרצה להשיג בכל זאת ובין אם לאו. או גם תוכלו לקבל רק את האחריות על אודות חיינו, אינה יהווה איך שיוכל לעצור אותנו; ואם לא, אינה יהווה דבר שיוכל להניע ציבור הצרכנים.