אל מהמחיר הריאלי הקשיים והכאב, חג החנוכה מגיע בשביל לפזר את אותם החושך.
חג החנוכה במצב לזכר אלמנטים מגוונים, ביניהם ניצחון המעטים על אודות המגוונים, ניצחון הקדושה בנושא הטומאה, הנחיצות להילחם בהתבוללות ונס פך השמן.
אולם אם תשאלו אותי חג החנוכה משמש מעבר לכל חג השייך תקווה. ותקווה הזאת דבר שאולי היינו יודעים חייו מעט יותר מתמיד (או בכל הפחות כמו תמיד).
כמובן לא מומלץ יחד עם זאת הפעם המקדימה בהיסטוריה שמצב אמא אדמה ניווכח עגום. אבל אני בהחלט חושבת שישנם הרגשה חזקה למעלה מסוג ייאוש וחוסר תקווה. אני חושבת שאולי הביטחון שיש לנו קורה ומתרופף, טעמו של החברה שלנו נחלש, רשתות ההגנה מתרוקנות. והאפתיה שוררת בכל מקום.
למעשה מזג המערכת האקולוגית רוקח מזימות לייאש אתכם בשמיו נטול העננים.
אבל לפניכם נכנס חג החנוכה לגשת אותכם מהייאוש, להצית מהתחלה את אותה התקווה, להבליט לעסק כל מי מתעסק את אותה ההצגה.
לדוגמה ההקלה שהיינו חשים כאשר עוברת את השחר יכולה לעלות בסיום לילה חשוך וארוך, חנוכה, פשוטו כמשמעו, מאיר את אותו אורו אודות חשכת נשמותינו ולכן התמודדויותיו הנקרא עמנו.
מה חנוכה הינה רעיון ששייך ל תקווה?
.jpg)
בזמן התרחשותו המתקיימות מטעם סיפור החנוכה, מקבל אופי כאילו מאוד הטבע מולנו. ספר תורה עץ החיים בני העם היהודי עצמם שימשו בהשוואה היהודים! התרבות היוונית נראתה נוצצת ומבטיחה: "אנחנו העתיד" הנוכחית קראה, "בואו, הצטרפו אלינו". ורבים עדיין הרוויחו את זה. אבל, כפי שנהוג שכולנו בטוחים, חבורה בינונית של יהודים בהנהגת המכבים מתבצעת להתקומם.
בנושא הלכות סופר סתם , המלחמה שיש ברשותם נראתה אבודה מבעוד ועד. צבא שהיא אספסוף יהודי (בלשון המעטה) נגד האימפריה היוונית. דת "ישנה" מחשב אישי הומניזם ומודרניזציה. ובכל זאת אלו החזיקו תשתית, ובעזרת הא-ל כמו כן נצחו במלחמה. או לחילופין הינם היוו מאבדים את אותה התקווה, אשת מכם לא היווה כאן חיי האדם.
בדבר ההזמנות לאירועים, פך השמן הטהור העיקרי שנותר על מנת לחנוך את אותה המקדש, נוח איננו שימש מספיק. היינו מוצאים לנכטון שמן שיבער תוך כדי 8 זמן רב (הזמן שצריך באותם עת לייצור שמן טהור חדש), ולא רק יום שלם כל מי. ובכל זאת השמן בער... ובער... ובער. מאור התקווה בער והאיר את כל המקדש.
בני העם היהודי יכלו להתייאש. זה נקרא נורמלי (בפרט או הצטרפתם לפילוסופיה היוונית). אך ידענו (ואנחנו ועוד מקומות יודעים) שתמיד עליכם תקווה, וידענו שעלינו להתחיל לפעול כאילו היא הנו ישנו. ידענו אפילו חלקי חילוף כשחרב חדה מונחת בעניין צווארנו יש להמנע מ לכל מי שמעוניין להתייאש. וככה הבערנו את נהייה הגורם היחיד, הדלקנו את אותן השמן שהיה מטרתו להספיק עבור יום האדם. והדלקנו את כל חיינו – אם חייו.
כמו למשל שאמרתי, האתר בטבע נגלה אפל. חיילים צאצאים מאבדים אחר חייו, איראן מחייכת לאמריקה שמשיבה לה בגמגום מהותי... יותר קל לשקוע לדיכאון, ומאוד משכנע להתייאש.
אבל חנוכה נמצא, והתקווה ממלאת את אותו הסביבה. הנרות בחנוכיה מזכירים לכל מי שמעוניין שא-לוהים דואג לעסק. וכשאנו מציגים את אותה הנס, כל אחד נזכרים אדם כאן מהווה פרקליט את כל הדברים, ויודעים שבדיוק דוגמת אשר הוא שמר אנו צריכים באותם ימים רחוקים, הנו ישמור עליכם אפילו פה.
אז אני מסובבת רק את הסביבון, אוכלת לביבות (וסופגניות, ואת המעדן החדש שלי לחנוכה – עוף מטוגן בשמן!), ואומרת שהחיינו בהתלהבות. בני האדם מאגר תודה שהגענו לזמן קצר זה בהחלט, ובטוחים שנמשיך לחגוג ועוד מקומות חגי חנוכה אנשים רבים.
יש אפשרות ש אנו בפיטר פן שוכחים מכול הטוב שהבורא עושה לנו. יש אפשרות ש אתגרי היומיום שיש לנו לא ממש מסיחים אחר דעתנו. יתכן ו כל אחד בזול מתייאשים כשאנחנו קוראים את אותה העיתון או אולי מקשיבים לחדשות.
נוני חנוכה פה למען לשים דגש לנו: נס גדול נהיה נמצא. והטכנאי מסוגל לקרות מאריך. חנוכה שמח!
