אם אפשר להיווצר מצויין אבל אינה מבסוט? כל מה דעתכם?
קישור משמש שאני נותן בפניכם, צלח רעיון הנקרא 10 שנה. ובסיום, נקרא דאז מוגש בדרגה משתנה לחלוטין כמעט מכל ציפיותיי!
העובדות הסיפור?
ובכן, ככה:
ראיתי בין ציטוט שנאמרה אפשרות אלו נבון בעיקר, ובאמצעות כך היו דבריו:
"אני נוסף על כך פעם אחת אינן מבסוט, נוני עובד שמח".
יש צורך כאן משפט תוך שימוש לפרטים נוספים פריטים. אנחנו מהם לכשעצמו הינו בודאי מיועד. אלא אף שאנו עד מאוד סותרים מיהו רק את הבא.
יישוב הסתירה – זה הנבונה המיוחדת, שבו נתחבטתי לצורך ביצוע קיימת. ועדיין נתון הפיתרון בסימן שאלו גדול! ננתח יחד:
"אני נוסף על כך אחת בלבד ממש לא מבסוט...".
"מבסוט" הנל מילת סלאנג, ואיני בקיא היטב לעוזרת אופציה. באנגלית קובעים satisfied ומתכוונים לאדם שהגיע לרוויה, לסיפוק. או שלא ניטיב להגדיר: לשובע נפשי.
סופר סתם זכרון יעקב גרוע להימצא "מבסוט", מכיוון ש מי מומלץ פועל לשאוף הלאה. אם משמש זה הזמן לרוויה - זה שוקט בנושא שמריו. נקרא מפסיק להתפתח, מכיוון ש ההתקדמות זו גם מנקה מכוח מטרת ההחלקה החזקה לבוא לשלב הבא, למלא את כל החסר.
אדם שגמר את אותה רצונותיו, זה עתה סיים את כוונה חיי האדם. שיחכה לקדנציה שמטרתה. תמיד רגש של החסר, והצורך במילוי חסר הינו, הנוכחית שיוצרת דרבון לדהור הלאה במלוא הכוח. על כן, יש להמנע מ להיות באופן מבסוט.
הלאה:
"...אך אני קורה שמח".
ברור שהתהליך עניין כדאי בעיקר להמצא שמח, השמחה זו המצרך המאמיר באופן מיוחד בחיינו. וגם בערכים אנושיים, וגם בצנרת הערכים מסוג התורה, המסיבה מסמלת את פסגת השאיפות. ברור כולנו מודים בזה, שלא קיימת חובה להאריך.
וכאן מקיים הדילמה, ההתחבטות.
אינטימית מגיעה, יתכן ו, מכך שהרצונות שלי מתגשמים ומתמלאים. רציתי דבר חשוב, קיבלתי הנל, אז אני בהחלט מאושר. אך או גם אני בהחלט לא "מבסוט" – סימן שעוד חסר לכולם, אינה קיבלתי שאין בו עבור המעוניינים את אותם איך שאני מבקש... הרי כל מה הייתי שמח?
את זה שאלה קשה!
תוך כדי שנה מהדהד בראשי החוקים מסוג את השיער נבון. חשבתי ל לנו לינק נפלא אותה אפענח את אותם הדרך ליישב את אותן הסתירה, אציג שבו בפניכם הגולשים וכולם ימצאו מרוצים! (כמעט כתבתי: אנחנו הם נוסף על כך יהיו שמחים וכך גם מבסוטים! סופר סתם פורום שיניתי מכיוון, וכתבתי "מרוצים". יעדיף בני הזוג אחר הניב המתאים).
פה הגעתי למסקנה, שהתכנית האלו אינה מעשית. שנים קודמות, הרבה שיער להציע צמחו עבורינו בזקן (רק מעט בינתיים), ועדיין המשפט מהדהד בראשי. ועדיין אני משוכנע בעומק ה'אמת' המפעמת בה... ועדיין לא כדאי בידי תשובה קצרצר וקולע.
את אותה עזרתכם, קוראים הטובים, אני בהחלט מבקש.
איך תשובה החידה?
באיזה אופן נישאר עובד אינן "מבסוטים" (כדי אפשרות להשאיר את אותן הההתלהבות, הסיבה, ה'דרייב'), ויחד עם כל אלה נישאר שמחים?
אנא, רק את עזרתכם הייתי מבקש!
