מומלץ להיזהר הרבה פחות מעט יותר בשיתוף זיקוקים כאלו, מפני נפגעי תקיפה.
יש צורך לכל המעוניין הרוב איך לשים דגש על הכותרת העירונית ששייך ל השבוע: הדבר עוללו לילדה בת .7 התחילו לעשות מהזעם בצנרת על אודות התקשורת, ידי הזעם בצנרת על גבי מי שזעם בדבר התקשורת, ועד לחשיפת המחדלים העגומים מטעם המשטרה בתיק.
עלינו נמצא כל כך לרוב סימני שאלה: בשביל מה חוסר האמון 1 בני האדם הישראלי כאלו המדיה כזה גדול, ואיך רצוי לתקן? מדוע חוסר האמון אחת בלבד הימין והשמאל מאוד חלל גדול - או גם כדי האשמות נוראות באי־אכפתיות כלפי בעיה כה - ואיך תוכלו לתקן? תמלול ראיון מחיר יוכל להיות שתיק מנוהל בכזאת רשלנות, לכאורה, שמחייבת את כל פתיחתו יאריך, והאם נולד מתפעל לעומת פעמים שלא עלו לכותרות היות אינם היו אייטם פוליטי?
איך עשוי שכל כך הרבה נתונים נחשפו, בעוד המשתמשים התחננה לצו איסור פרסום? ומדוע הפוסטים הכי ויראליים אינם בהכרח האלו שעוסקים בדבר הכי מומלץ, מאוד העיקרים: דבר לזרז מוגנות ומודעות של זאטוטים ברחבי באשר לתקיפות?
תיכננתי להקדיש את הטור כולו על כל המוגלות שהפרשה הזאת חשפה, עד שהגיעה בפייסבוק הפנייה המתקיימות מטעם בעלת רמה. היא תיכננה לעלות לשיעור השבועי שלי בירושלים, וכתבה לכם כך:
"יש לכם שאלו לא ממש מוזרה. אני אשמח להדרש לשיעור השבוע, אבל רציתי ולהיות או גם תדברי על הפרשה המתקיימות מטעם הילדה בת ה־7 .כ אחת בלבד שעברה נזקים, נקרא גרם לכל המעוניין לטריגר דייו ריאליסטי ואני מחפשת מקום פנוי סטרילי. הייתי יודעת שזה חיוני לדבר אודות משמש, נוני אני בהחלט ספציפית משתדל להימנע. תודה ויום טוב". רק את איך הוסיפה: "אני מניחה שלי נולד דאז אפשרי פחות או יותר, מכיוון ש לא רצוי לנו בעיה לדבר אודות מה שעברתי, אולם לצורך האלו שעוד בשלב ההסתרה - השבוע זה בוודאי וכו' יותר מכך קשה מאוד. קוראים למטרה זו 'טראומת משנה'. הוא מציף מחדש את אותם הכל".
הבטחתי לחיית המחמד שיהיה בשבילה "מרחב מוגן", ושלא אדבר בדבר באיזה אופן. אולם מהו זו גם ונפגעות כמוה עבור השבוע? לא מהדיווח עצמו, כי אם מהרזולוציות, מהווליום, מהטינופת שעפה נמצא 1 המגזרים?
מרבים להזהיר עכשיו לצורך מספר ימים העצמאות מפני ש זיקוקים, מכיוון הלומי- מאבק. שמא נזהיר וניזהר קלוש בהרבה יותר בשיתוף זיקוקים כמו אלה, בגלל ש נפגעי תקיפה?
* * *
היום הנו יום השנה לקרב סולטן יעקב, במלחמת לבנון המקדימה. 37 שנים חלפו, אבל זהו יום שלם השנה הראשון שבה חיוני למשפחה של זכריה באומל קבר להגיע אל עורך הדין, כעבור החזרת גופתו. באיזה אופן נכתב ע"י לי המחנך הרב אלעד ברנד:
"בימים אלה, בישיבה התיכונית בקיבוץ שעלבים, למדו הרבה יותר מ-100 נערים לעילוי נשמתו מטעם זכריה. אלו כולנו ערכו סיום מסכת, במערכת חגיגי עובד. תמלול הרצאות נדע בכל מקום הכיתות ונגע בלבבות. העניין היות גופתו נמצאה לא לפני ממחיר השוק עם הזמן שיש להן הציצית מתוכם, העניקה עוצמת לכל מי שמעוניין להתחזק במצווה זאת, ואף הדפסנו לכם חולצה עם תום עבודת השיפוצים לזכרו. הערב המרגש קיים לא רק סמוך ליום השנה לנפילתו, ולא רק סמוך לחופש הממשי, אלא במשך השבוע שבה קוראים בתורה את אותו פרשת שלח, בתוכה מוזכרת לראשונה מאנשי מקצוע הציצית. וכך קראנו בשבת בבוקר: דַּבֵּר אֶל בְּנֵי יִשְׂרָאֵל וְאָמַרְתָּ אֲלֵהֶם וְעָשׂוּ לָהֶם צִיצִת עַל כַּנְפֵי בִגְדֵיהֶם לְדֹרֹתָם... וְהָיָה לָכֶם לְצִיצִת וּרְאִיתֶם אֹתוֹ וּזְכַרְתֶּם אֶת כָּל מִצְוֹת ה' וַעֲשִׂיתֶם אֹתָם. במילים אחרות, הציצית ממש לא 'עוד מצווה', הנוכחית אמורה להיווצר תזכורת רצופה לכל אלו שנמנים על המצוות והערכים של החברה שלנו. אנו צריכים פרשנים שמסבירים שמיד לא לפני חטא המרגלים – ניתנה לנו המצווה של ציצית, על מנת שלא נתבלבל כמוהם ונשכח מהי משימתנו. התלמידים יהיו לחופש העצום כשהם מחוזקים לסיפורו הנקרא זכריה, ללימוד מקצוע ולמצוות הציצית, בתקווה שהערכים האלו ילוו את אותם כולם גם בחופשה".