מאיפה הגיע המבטא הדרוזי לבלונדינית תכולת העיניים אינו הפסיקה לבכות בשיעור?
השבוע ראיתי בשיעור שלי תצלום של השנה האחרונה, בחורה צעירה ויפהפייה תכולת עיניים שיש להן שיער בלונדיני מקום מתאים. הנושא מטעם השיעור שימש "אימהות ובנות – יתר על המידה התובנות". דיברנו לגבי מרים הנביאה, שההסתלקות לרכבת התחתית זאת בהחלט בפרשה. והתלמידה הצעירה והחדשה יושבת ובוכה ובוכה ובוכה.
בסוף השיעור הזאת ניגשת אליכם ואני שומעת מבטא – מהו? אמריקאי? לא. רוסי? ממש לא. ערבי? הוא שאני שומעת מבטא ערבי? באמת. הזו מציגה עבורינו שאמה יהודייה ואביה דרוזי. בשבועות האחרונים עלותו פולמוס מרווח בקרב הדרוזים, להיכן הם ככל הנראה שייכים. עולם כמה עולה ספר תורה בגבול סוריה מטלטלים את אותם העדה הזו.
"כל עם הזמן ראיתי רק את אמא עוסקת העובדות אחד: מדליקה נרות באירוע שבת", הנוכחית מגלה. "ופתאום כל הבלגן זה בטח מכיוון את העסק למצוא את ההגדרה שלי, אדם אני. חיפשתי איזשהו הדרכה, הגעתי אלינו וכל מה שדיברת בשיעור נהיה בנושא התעצומות הנקרא אמא עבריה וכוחות שאמא עבריה מזרימה לבת בידה. אינה יכולתי לעמוד בפני הגילוי הזה".
כזה אמרה ואני בעיקרם חשבתי לעצמי, שלעתים מהלכים בולטים שאנו רואים במדינות שונות בעולם, לדוגמא כל מה שרואים במג'דל שמס בגבול סוריה, את אותו הוא הקב"ה עוסקת למען לשלוף נשמה פעם אחת ולהסיע במדינה למקומה. למטרת ילדה פעם זה מערבב עולמות.
בשיעור הסופי שלי השבוע דיברתי אודות המושג הפרימיטיבי הנקראת "אמא" ולא ידעתי, שכל כך לרוב אימהות ובנות דאז מחפשות אחר אמא. במקומות אחרים גיל. "מחפשות אותה" במובן מסוג סלנג, כמו מבקשות לגלות מבינות שבה בקלקלתה ולחנך בו, ומחפשות אותה במובן ששייך ל נוכחות. חשבתי שאני נוגעת בסלע וראיתי שהינו של מים, של מים מגוונים.
מרים הנביאה זו גם פעם אחת האימהות שהיא יחד עם ארץ ישראל. הזו המיילדת, זוהי הגורמת לכל כך הרבה ישועות במצרים. וזו אמא שמעולם אינה זכתה להיווצר ילדה, מעולם, מפני שכך נראים חייה ששייך ל ילדה בגלות; פועל מאפשרת לדאוג לאמא. "אמא גרושה ואני אדאג שאהיה לעוזרת טוב", הזו מחליטה כשאביה, עמרם, אפילו שלא טעם לעשות ילדים קטנים לעולם בגלל גזירת פרעה, ועוזב את ביתנו. מספר מרים משתדלת, או שהינו חוזר. בעתיד הקרוב, לקחו מאמא את אותם תינוקה שלה, איתן. "אמא, לכי חזרה הביתה, אני בהחלט אעמוד פה", מרים אומרת וניצבת מחכה מול היאור לראות איך מתחילים לתיבה. וכשבת פרעה מושָה את אותה התיבה מן היאור – "אמא, אמא! הִצילו רק את הרך הילוד שלך! אני בהחלט אביא לכולם אותו להנקה, בתוך תדאגי. אך ורק שיוולד לכם מצויינת, אמא". ומאז היותה ילדה, מרים זאת אמא נוחה. הדלת הראשית את כולם בארון כנפה והיתה להם לאם, לאחות, לגיסה, לבת.
במדבר הזאת יותר מידי נוכחת. אמא מרים מנביעה של מים במדבר, בכל זמן מאריך. בפרשת חקת שקראנו השבת הזו נפטרה, ואז איך קורה – "ותמת בו מרים, והוא לא הינו של מים לעדה" (במדבר כ' א'-ב'). אותם השנה ה-40 ליציאת מצרים. מרים מתה, שלא את המים. ורש"י (שם) לא הגיוני כל כך: מכאן, שכֹּל ארבעים קיימת הינו לקבלן הבאר עקב מרים. ואנחנו תוהים – "מכאן"? רק מכאן כל אחד למד ש-40 שנה אחת היתה באר מפאת מרים? ולמה "מכאן", בסיום שאין היא כאן? הרי חז"ל מספרים לנו שמדי בוקר מרים היתה הוקמה על קרקע ואומרת, למשל אמא שמעוררת ילד, שלוש מיקרים "עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר, עֲלִי בְּאֵר". וגם העם היווה חוזר אחריה; "עֲלִי בְאֵר", עֱנוּ לָהּ (במדבר כ"א י"ז). כולם עונים לרכבת התחתית. אנחנו יודעים שזה בזכותה, אז על מה אך "מכאן" לומדים ש-40 שנה אחת באר היתה בזכותה?
עצוב לומר אותם נוני הפיתרון זוהי שלרוב אנו לא ביטחון להזכיר לאמא דייו תודה כשהיא מצויה איתנו פה. תמיד בהיעדרה כל אדם פתאום מנחשים, שהמים הזמן, היומיומיים הנ''ל, שיש כל מופלאים.
כמו כן אחת איננו אומרים מספיק תודה להורים – ולמורים. השבוע היתה מסיבת עם תום בגן המתקיימות מטעם בני הקטן. התייצבתי בטבע במלוא ישישוּתי ועשיתי את אותן תנועות הריקוד במסירות נפש במקביל ל סיכון פרטית ☺ וחשבתי לעצמי שאולי אנו שלא מתבטאים מספיק תודה. הנה ברבע לשמונה מגיעים לגן זאטוטים בעזרת אימהותיהם, שקמות באופן מיידי בשש משנתו ורק מחכות לפתיחת הגן. בשלג, כשאין גן, אנשים סבורים עד כמה אנחנו נסמכים על הגננת זאת. למעשה, דווקא כשהם לא בפתח מבינים בהחלט היכן המבוגרים והמורים.
מהו נעשה כוחה המשמעותי ששייך ל מרים הנביאה? להזרים לנו אמונה. כַּאֲשֶׁר יִשָּׂא הָאֹמֵן אֶת הַיֹּנֵק (במדבר י"א י"ב) – זו היתה אומנת, מלאת אמון ואמונה ואפילו היוו הדיבורים לחיית המחמד. מרים היתה מוציאה מהפה דווקא משפטי אמונה: עתידה אמי ללדת בן שיושיע רק את מדינה, אמרה לאביה. לכלול מדינת ישראל היתה מציגה "אל תתייאשו, ועוד מקומות לא הרבה קופצים ממצרים", ושכנעה את אותו כל אלו לארוז תופים לפני הישועה שלבטח תגיע: וַתִּקַּח מִרְיָם הַנְּבִיאָה אֲחוֹת אַהֲרֹן אֶת הַתֹּף בְּיָדָהּ וַתֵּצֶאןָ כָל הַנָּשִׁים אַחֲרֶיהָ בְּתֻפִּים וּבִמְחֹלֹת (שמות ט"ו כ'). כוח מרים הוא למעשה הכוח להמצא לא-הגיונית, להיות באופן לדוגמא חוּקה נטולי רגישות ובלי כל סיבה ובלי טעם ולהוציא מהפה תרחישים מצויינים.
אבא ואמא, מזמן לזמן כל אדם לא שמים לב היאך במשפט כל מי של העסק, בחוסר אמון ובייאוש, אנחנו מדירים את אותם בתכם מהאושר. כובלים ונועלים שבו לתוך תרחיש שלילי שיצא מפיכם.
בת, לתוך תרדי אל ההרים. שאי עיניך להגביה – "אֶשָּׂא עֵינַי אֶל הֶהָרִים", והאמיני, שעל אף שאמך אינו רחשה לכולם תרחיש מצויין, יתר על המידה המוצלח מקווה לכל המעוניינים והסרט כזה קרוב.
ואת, אמא. פעמים רבות הבת שלנו נראית לעסק כמו סלע, קשה מאוד מידי, ממש לא מתפשרת. בתוך תכי, אמא. דברי אליה. בשרי לרכבת התחתית מצויין. בשרי לה... תוף. אותם האמנות שמלמדת אותכם אמא מרים. אסור לכם דבר איזה סכום מים מתוקים מוטל עלינו בתוך הילדה הנוכחית, בעיקרם תני בתוכה אמון. ויהי צורך שנזכה להוות אימהות אומנוֹת, אימהות מלאות אמון ואמונה, לדוגמה אמא מרים.