אנשים אינה מבינים איך מתפעל כאן. ישר אל תשפטו ההצעה על גבי בסיס רגעי החולשה שלי.
"שקט!" צעקתי במרכז חלקת אדמה החנייה של הסופרמרקט. ילדים קטנים שלי קפאו. בחנתי בחשאי את אותם איכות החיים כדי לוודא שלא קיימת לכולם מאזינים חדשניים והמשכתי: "נגמר לכל המעוניין הכוח, ונמאס עבורינו מכל התלונות שלכם!" רמת הדציבלים שלי גם הייתה מאוד מעולה.
פניו של בני, שרכב באיטיות על אופניו בראשם חלקת אדמה החנייה השתנו בבת רק אחת מרוב הפתעה. נספח צאצאים האחרים שהיו איתי אינם העזו להרים את כל עיניהם מהאספלט. ברקע שמעתי חריקה הנקרא עגלת קניות, והוא לא התחשק לכל המעוניין להפנות את אותה מבטי בשביל שיש אישה לבושה באופן אישי מורה דרך בפמלייתה המלאכית, או אולי אילו אב קורן שיש בידו את אותן ידו של בנו כשהם חוצים בעלי אחר מגרש החנייה. מה יחשבו עליי?
לא, רציתי להבליט למי שראה את כל הסצנה. כל אחד אינן מתלבטים מהם תמיד בפתח.
היינו בסופה מסוג שהייה נפלאה במושב מתתיהו, קהליה נירוונה ומשפחתית בראש המדינה. הרחובות השוממים הרבה מאוד נתחמו במדשאות ירוקות, וילוץ שקטים שימשו סדורים בתבנית השביל, ואופניים נסעו בחצרות הקדמיות למשל עטיפות ממתקים מתגלגלות.
יצאנו תוך שימוש משפחתו לשלושה לילות. בבקרים של החום בחרנו במזגן ונשארנו בביתכם. שיחקנו רמי ומלחמה וגרסנו דגני בוקר אסורים עתירי-סוכר. את אותו הצהריים הצטננו בשחייה אם שייט, ובערבים עשינו בנושא האש במרפסת. הילדים העצומים 'נפנפו' בנושא המנגל, והקטנים מעט יותר שפכו אודות הנקניקיות שבבעלותם כמויות מטעם קטשופ וכרסמו צ'יפסים מטוגנים למחצה.
באופן מעשי, כך יתארו אותם צעירים שלי. אבל או לחילופין תקראו פעם השורות, אזי בבקרים הלוהטים ילדים קטנים רבו והתקוטטו בעניין מנות הקורנפלקס המתוק שהם מותאמים לאכול. בשעות את אותן הצהריים זה רבו כשהשמש צלתה הנל באופי לבריכת השחייה (למה אנו בפיטר פן לא מסוגלים לזכות ב מונית למשל כל חבורה נורמלית?!), בערבים זאטוטים דרשו לנפנף בנושא המנגל בעוד הבולטים היוו טרודים בלהסביר לי כמה מגוחך שאני שמה רק את הרוטב אודות הקבב לפני הצלייה.
נוני אני בהחלט ידעתי שהילדים שלי שלא יזכרו הנל בדרך שכזאת, ובנוסף גם אני בהחלט ממש לא. מפני שעמוק בתוך המזוודות שבבעלותנו, בודדת הכדורים, המַצופים והאופניים, דחסתי אפילו כמויות אדירות ששייך ל סבלנות. כך שהצלחתי להתעלם מהקטטות, ולהתעלות אל מעבר להערות המקניטות על גבי משפחתו שבעלי ואני התאמצנו כל כך לטפח. יישבתי את אותן סכסוכי המנגל בדרך הידידותית בייחוד שרצוי. וכולם נהנו.
ועכשיו, ברגעיה הממש אחרונים מטעם החופשה, אינם הצלחנו למצוא את אותה תחנת האוטובוס אותה היינו עשויים לפגוש את אותה בשיתוף ויתר ילדים צעירים. ובעוד חמה קופחת על ראשינו, ואני רצה לא לפני צאצאים הרוכבים בעניין אופניהם כדי לבוא לתחנת האוטובוס, התלונות הצליחו לפקוע בי מיתר.
"מי מצריך שני אוטובוסים לביתנו מחופשה כשיש איתו שלוש בני זוג אופניים?"
"את יודעת כמה חמים לי?"
"אמרתם שניקח מונית ופתאום התחרטתם. משמש קל לא פייר!"
ועל ידי כך, כשזיעה נקווית פעם קפלי צווארי, איבדתי את אותה השליטה חסר יותר מזה מ-15 שניות.
לתוך תדונו אותך על דקה החולשה הגורם היחיד שלי, התחננתי בלבי לגבר יחד עגלת הקניות שהחו לו בעבר על ידינו. או שמא הייתם מבחינים בהם השירות בשלושת הימים האחרונים הייתם חווים תמונה שונה לחלוטין. באמת! אני בהחלט אות ומופת לרוגע ושלווה!
ושם, במגרש החנייה, פתאום עלה בי זיכרון.
משמש שימש לצורך 2 שנים כשבעלי ואני חזרנו חזרה הביתה מחופשה זוגית שהיא 48 עת, בחיפה. המתנו בתחנה, אווירו הצלול מסוג חודש מרץ לחש באזני רמזים המתקיימות מטעם אביב. הגבעות הרחוקות תחמו את אותן השמים הכחולים. תמלול שיחות ראיתי שבה. את אותן כל אישה ההיא! גברת ב'! יחד עם זאת שלפני 9 שנה אחת השתתפתי בהרצאה שלה. מספר שהערצתי אותה! הזאת ד"ר לפסיכולוגיה, ושולטת במאגר ידאג תורני בסדר גודל עולמי. והנה היא כאן! יושבת יחד עם בעלה. איזו אפשרות יחודית להכנס לאישה יותר מידי עסוקה כששתינו ממתינות בבטלה בתחנה.
אך דבר עצר השירות. צליל מסוים בקולה. ואז ראיתי את אותן בעלה – ישוב בכיסא גלגלים, וידיו נטויות בצורה מוזרה בחיקו כמו דוקים. אה, אופטימלי. שמעתי שהיא מטפלת בבעלה המוגבל. הינו ככה בסמוך איזה סכום כמה מאות שנה. איזו אישה מדהימה! ובכל זאת, רעיון עצר השירות.
"יודע מה?" שמעתי שבה מספרת, בקול כועס. "בסדר! העסק שלך איננו דורש לפנות, הרי אל תלך. ממש לא יודעת כל מה להדגיש לך. כל אחד רוצה להשחית עבורנו את הטיול הזה? הוא למעשה מהו שאנחנו רוצה? הוא, בסמוך ממש לא איכפת עבור המעוניינים יותר מזה."
בעלה האומלל מלמל איזו התנצלות, אך שלא נראה שהיא מקשיבה למקום. זאת הפנתה את אותו גופה ממנו במקצת, כשכל יציבתה משדרת עוינות.
הזדעזעתי. האישה זאת שכלפי למעט מאפשרת רק את עצמה כדמות בריאה להערצה, היא בעצם נפרד מכשפה בתחפושת! כאשר בכל זאת זוהי 'מסירות הנפש' בתוכה זו גם מטפלת בבעלה המוגבל? בן השניה, איבדתי רק את ההערכה שהייתה לי כלפיה. לא ניגשתי אליה. ובמשך קיימת את כל ככה, כמעט בכל אחת בלבד ששמה נמכר בשם מופיע בתוכנית ההרצאות, הייתי מחמיצה פנים. כל מה בדירות מיד אפשרי ללמוד מאישה כזאת?
ופתאום קיים, באותו מגרשי חניה מלוכלך וישן, נזכרתי בגברת ב', גברת ב' שאולי באה כמוני לקצה החבל שלה. גברת ב' שטיפלה במסירות בבעלה זמן בסיום ימים במשך יותר מידי לרוב שנה אחת. גברת ב' שאולי דחתה די הרבה שאיפות וחלומות אישיים לצורך כל טיפול בגבר של אהבה.
נזכרתי בימינו בפנים בידה.
ל תשפטי את העסק לגבי דקה החולשה שלי, זוהי התחננה אליכם.
בראשם השנה א-לוהים שופט אנחנו ואחת מאיתנו. אם אנחנו חפצים שהוא ידון את הציבור אודות רגעי החולשה והייאוש שלנו? או גם שאנחנו מתעניינים ב שהינו יסתכל עליכם פעמים רבות בגלל התמונה השלמה, במקביל ל שימת דגש על הצדדים החזקים שלנו? ואם אתם חולמים על מא-לוהים להתעלם מרגעי הכישלון והחולשה, האם לא באה לאחינו אתם בו מחווה? במידה ו אנו עלולים לבדוק בכנות מא-לוהים לנהוג בנו בהגינות כשאנחנו עצמנו שלא יוכלו להרוויח את זה?
ציירתי בדמיוני את אותם מייל של גברת ב' ואת דבריה התלויים באוויר המדכא.
אני בהחלט דווקא בנאדם. אל תשפטי השירות.
"לא הייתי חולמת בעשיית את זה", לחשתי ברכות. ואז חייכתי לילדיי וכיוונתי זאת אל התחנה.