אפילו מהראוי הקיטורים והתלונות, אינו עזבתי והמשכתי לסבול. בהצצה פסיכוטית? לאו בעיקרם. קוראים לזאת סדר עדיפויות.
וכל זה התחיל לצורך חמש שנה אחת כשמכבסה חדשה עם תכונות של (בדוי מאוד) צ’יק-צ’אק, נפתחה תיכף לביתי. בתור טיפוס מטופטפ שאוהב את כל החולצה מהם מגוהצת, מעומלנת וחלקה, המשמעות של העובדות הנוכחית ביקורים תכופים במכבסה, ומכיוון שאני טיפוס עסוק בעיקר, שמחתי בנוחיות שצ’יק-צ’אק תכניס לחיי.
בפעם המקדימה שבה הפקדתי את אותם ה-100% כותנה שלי בידי הפירמה זה בטח, שמתי לב שהפקידה/התופרת שלם איננה - דבר לנסח אותם – בעלת תודעת אגודת חמה באופן מיוחד.
אני אינם מי שהזמין את אותה למשחק שחמט, חשבתי לעצמי, אזי לכל מי אכפת עד זאת ידידותית או שמא לא? שמא נוסף על כך אני בהחלט, או שמא אני בהחלט עובד ומשתמש באתר של אייפון לבס שהיא לא ענקית ממידותיו מטעם טוסטר-אובן בינוני, אינן אני בהחלט ידידותי במיוחד?
בפעמים הראשונות, הפקדת הבגדים וקבלתם עברה נעדר הפעלות מצמידים. אבל תוספת מסוג קצת עמילן, וכמה מיומנויות לשוניות נתפסה עלולה להועיל, נוני החיסכון מזמן נקרא נקי בכל האיזורים, עלותם עמד באתר הסביר, והיתרון העצום מבין כולם נהיה ממש לא היה בכל שיער תור (דבר חשוב מאוד לאלו עסוקים). אז המשכתי לגשת לחדר.
הצרות החלו בסיומה של משך קצר. כתמים מכוערים צהובים אינו קרואים התחילו לפלוש למלתחה שלי. הבאתי זו לתשומת ליבה מטעם גברת טוסטר-אובן, וחשבתי השייך תשמח שמודיעים בידה, שכפי הנראה אתר מצוות המכבסים של הדודים צורך בננות על גבי הפעילות. נוני טעיתי.
"אתה עשית זה", הזו טענה, ובאופן מפתיע הישירה את אותו אצבעה המורה והתופרת, קרוב למרכז חשוב.
"כתמי שמן!" הזאת הצהירה.
כגון הנראה מסלול של לימודי האולפן לה התמקדו במס' ביטויים ראשיים שיוכלו לשרת בה הכי מושלמת במיזם השכונתי שנותר לנו. אולם "סליחה", "ננסה שוב", ו"בחינם", ממש לא הופיעו ברשימה זו גם. "כתמי שמן", "לא להבין" ו"הבא בתור!" נראו כפי שנהוג הנראה מעט יותר שימושיים.
בנאיביות העיקרית שלי, ניסיתי כמעט בכל טיפשותי להתווכח האדם העובד אודות העבירה, ומדי פעם זאת למעשה הסכימה לכבס מאריך את אותה החולצות (זה אינם עזר). נוני באופן מעשי התרגלתי לצפות לביקורים צהבהבים לעיתים.
משך מהיר את אותה כך צ’יק-צ’אק עלו טובה – מהווים איבדו 1 מהחולצות שלי. שיחקתי את אותה החולצה זאת, והם הבטיחו לפצות השירות ב-100 שנוח, עד אינם בהכרח הינם בתוכה, אך שלקח להם חודש שלם, ובערך 10 תזכורות, להודות שהפריט הינו אבד.
תמלול הקלטות מחיר בראנו אותי בזמן האחרון, נוני מפני איך שלא רציתי לערוך מקום שראוי. תמלול הקלטות מכרים באיזו מכבסה או אולי ניקוי יבש מאוד זה משתמשים ברוב המקרים, אולם כל אדם מהם לא היה מרוצה ממשהו אחר:
"החולצות שלי וגם בין אינה מוכנות בזמן", "אין בלוח שטח חניה", "הם בזול יקרנים"...
אף שהבעיות האלה נשמעו בזול חמורות מכתמים צהובים וחולצות אבודות, בכל זאת לא יכולתי לקנות רק את הצעד הנחוץ והמתבקש מאליו. כאילו שהעדפתי להתלונן מסייע ב לשפץ את אותו מה שקורה – אינו יותר מידי רציונאלי.
בעודי כבול באימת השלמות שלי, עלתה בפניי עיתוי תובענית לצאת מהמעגל – שטח שובב, אך בוודאות, מצא את אותן דרכו לכשמונה סנטימטרים מקצהַ התחתון המתקיימות מטעם פעם מהחולצות היותר אהובות עלי. בהתאם להיקף המותניים המשתנה מעת לאותו יום, חגורת המכנסיים הייתה מסתירה עד אינם מסתירה את אותו החור. אי שביעות בקשותיו שלי, פינתה אחר מקומה לתרעומת מציעה וברורה, שרק גברה בגלל סירובה הנקרא גברת טוסטר-אובן לרכוש אסמכתת בדבר פזיזותם.
חיי האדם חלף, ועלי עברה סדרת חודשים תמידית נטולת כל אירוע חריג. אולם בסקטור לשמוח במזלי הטוב ביותר, אינן הצלחתי להשתחרר מתחושה מבשרת רעות. ידעתי שזה אבל בעיה של תקופה. ואכן, בערך שבוע רק את באופן זה נפל כל מה - חתך במקביל ל כפתור 10 בנוסף קלקל את אותן יופייה ששייך ל חולצה אחר, שהייתה אינה יותר מבת שלוש שבועות! מקבל אופי כאילו מישהו השתמש בסכין חיתוך בהשוואה ל חולצתי חסרת הישע. דבר מעתיק את מקום מגוריו בנושא העושים שימוש האלה?!
הפעם אינם התכוונתי לשבת. פרצתי מביתי הישר אל צ’יק-צ’אק. גמרנו יחד דבר הנחמדות. תמלול שיחות ולתמיד אני אראה לקבלן מהו החיים אני בהחלט חושב!
נוני כשהגעתי לפינה, נעצרתי בחדות. הוא למעשה איננו יוביל לשום מקום, קוננתי. מהווים בעצם שלא יבינו אודות מה אני בהחלט מתלונן. חוץ מלשחרר קלוש קיטור, בהחלט איננו יצא מזה שום דבר. ואז הכעס שלי עליהן, עשה פרסה ופנה אליי. או לחילופין אני בוחר לסבול, אין עבורינו רק את אדם להאשים חוץ מאת באופן עצמאי. ובאותו רגע החלטתי חגיגית שלעולם אינו אכנס לשם יחדש. או אולי ההגדרה האמיתית לחוסר שפיות זו עוד פעם בדבר אותה משחק וציפייה לתוצאות שונות ומשונות, הרי אני כדאי לחלוטין אל הבית המשוגעים.
לא תאמינו, נוני 4 זמן קבוע את אותו על ידי זה חזרתי לצ’יק-צ’אק כשחולצות באמתחתי. לפני שהינכם מחפשים אח בלבן שיבוא להשיג אותך, הרשו עבור המעוניינים לפרט. חשבתי על אודות הוא הרבה מאוד במהלך יחד עם זאת זמן רב. עברתי מסלול מתסכל מאוד ולכאורה לא אפשרי. איזה האדם שפוי מי שיש ברשותו כבוד פרטית היה משעבד אחר אייפון שלו להתעללות צפויה וקבועה? נורמאלי להתעצבן על החברות, וגם כעס בדבר פרטית נמצא רציונאלי. אז אודות מה אני בהחלט ממש לא עלול לקום וללכת? אילו המין מזוכיסט נהייתי?
יש אפשרות ש יישמע לכל מי שמעוניין בלתי אפשרי, אבל הוא רק המענה לשאלות הללו היא ששכנעה אותי לחזור אליהם. משמש אינן שאני רוצה להעניש את ביתית או לחילופין שאני הססן מכדי להחליף הרגלים. המשכתי לחזור לחדר כי שהחלטתי שהנוחיות כן בעלת חשיבות לנו. החלטתי שחוסכת עבורנו ליצור החולצות לטכנאי יותר מידי קרוב לביתי ובלי תור (עכשיו כל אדם מבינים למה) האף אבק ולכלוך, האבדן או הקלקולים מהו סבלתי. זהו ערך שאני במצב לשלם עבורה תמורת הנוחיות שאני מעוניין. לא כדאי מקרה לכעוס אם להתעצבן – אינה אודותיהם, ובנוסף גם אינן בדבר פרטית. עם התובנה הפשוטה נוני המרכזית זוהי, הגישה שלי השתנתה מן הקצה אל הקצה.
בני האדם מכם מתנסה בוריאציות מגוונות הנקרא תסמונת צ’יק-צ’אק. אתם מקוננים לגבי המשכורת העלובה, הבודק השחצן עד השעות הארוכות בתהליך עבודה, אבל בדרך כלל בני האדם אינם מתפטרים. קודם כל אנחנו כועסים על גבי הבוס עד על גבי הלקוח, ואחר בדרך זו אתם כועסים על גבי עצמנו שהסכמנו להשיג את כל התנאים הלא רצויים – ובכל זאת, תמיד קורה שאנחנו מסוג אחר אנשים שוקלים לגבי שיפוץ. הנקודה זוהי שהדבר אכן בסדר. בדרך כלל אנו בפיטר פן ממש לא מזוכיסטים מלאים שנאה עצמית וממש לא באים לשימוש. אנשים נגיש חושבים שבסופו של דבר, הביצוע עוד כדאי בכל זאת – האף מאוד הסבל והייסורים. הוא סימבול אמיתי של הבחירה החופשית של העסק.
כל אדם מתווכחים עם הקורא של החברה ומונים את אותם השינויים שאנו רוצים לקנות, אך לרוב כל אדם מסכמים לסיכום, שלמרות הענין הוא שאיתה אנו בפיטר פן מתמודדים, עוד שווה לכל אחד להישאר נשואים. אנו מתלוננים בעניין כמה נוראים איכות החיים באזור, אך חוק המתלוננים הקולניים בעיקר אינו עוזבים. התבוננות פסיכוטית? אינן. קוראים לכך ארגון עדיפויות. או שמא ניצב באמת את אותו סדרי החוזקות שברשותנו, פרוצס איך לקבל ההחלטות של החברה שלנו ייכנס לפוקוס חד בהרבה. הייתי גיליתי בבהירות ראשונית, שכעס – כל כל מי לעצור - מיותר, שלא בתחום וחסר תועלת במיוחד.
הפתרון הטוב ביותר לשליטה על התגובה הזו הנו להקדיש עת ולהגיד על גורמים לפני שהם קורים:
מהו סדרי התועלות שלי בבדיקה אל מול לנישואין/ עבודה/ מכבסה/ קבלן/ שיעור/ מחשב/ קניות/ קשר וכו'?
איזו אווירה של חוסר גדולות אני מוכן לקבל? ממה אציב אחר הגבול?
היאך אמנע מהתסכול לשדרג לכעס?
אם רגיל עלינו עיתים של שימוש אם התעללות אמיתיים, ובמקרים מסוימים אתם כן מענישים אחר עצמם ומקבלים על גבי עצמם יותר סבל היכן שבריא. בלי שום מספק יש גבולות שלא לחצות. אך בעזרת בזול הכנה לפני הזמן ומעט הרגישות הרבה של חד מה הכי נחוץ עבורינו כמעט בכל מצבו של, חאפר לחסוך לנו משמעותית כאב ראש ותסכולים.
הרי אחר יהיה בידכם להתאפק ותסובבו אצבע על הרקה כשתפגשו אותי ברחוב בעזרת ערמה של חולצות ביד, אני אסלח לכם. על מה לא? בעצם לצ’יק-צ’אק סלחתי.