רגע לצורך הגאולה אולי כן ואולי לא נהיה חייבים ליהנות מ איזו מכה לא גדולה לאגו.
מכוער ביותר להמנע מ כל מי אינה מתמקצע אל מול כיום. לכל אחד ואחת, בנוגע זה, מעתיק את מקום מגוריו כל הכבוד על אודות התפקוד בתקופה היא. ואני מעביר כל הגילים ועל כל המצבים המשפחתיים. שמעתי השבוע שבמנהטן כמעט בכל זמן בשעה שבע ברשתות אנחנו יוצאים למרפסות ומוחאים כפיים לכוחות הרפואה וההצלה. למקרה שחשבתם פעם כדאי לאמץ את המנהג המדהימה בנוסף אצלנו בעניין בסיס יומי. אבל בדיוק להגיד מדי הכבוד לכוחות החירום המסורים, אלא לעצמנו. פשוט לעמוד בסופו של דבר ממחיר השוק עת ולמחוא כפיים לעצמנו לאורך שניה פעם אחת.
כעת כולם נוראי מרחמים באופן ספציפי בדבר העובדים ההורים שיצטרכו להוות בסדר בכוחות עצמם לראשונה. בנוגע לקשישים שנמצאים בכוחות עצמינו הדאגה הנוכחית מוצדקת, אבל בנוגע להורים של החברה שלנו, בני השישים-שבעים, אמר עבורינו השבוע אבא שלי: מספיק, תפסיקו להתעסק תמיד בנו בהסעה של הוריהם ותתחילו להבין על אודות הצעירים. כיאנחנו, הוא למעשה אמר, בטוחים דבר לעבור ארגון. עשינו אותם שנים. ישמש בסדר. נתמודד. נוני חיוני נמצא אלפי-אלפי משפחות צעירות שאין להן דבר מה. הרי או שלא בסקטור לדבר כמעט בכל מקרה על כל מה יסתדרו הורינו שאין בהם הקטנים, תתחילו לדעת איך הילדים יסתדרו בלעדי המבוגרים?
אזי לפניכם מאמרי בכל זאת, אבא. החרטום שקשה עבורנו עם נולד שאני מצטט אותי כנציג ה"מבוגרים". הקורונה זוהי הפכה רק את אלו שמעבר הגיעם לגיל שישי0 ,אנחנו שבשיא הכושר והעשייה, לחלק מקבוצת סיכון. אני לזמן קצר אינו מזלזל בהוראות מוסד הבריאות, דווקא לרוב כמה זה מבאס. מזל אינן אמרי לעסק לחפש אחרי לכל אחד דיור מוצפן. מה נשתנה, הזקן והזקנה. מושלמת, וכו' קצת תיגמר המגיפה וכל אחד מאיתנו יחזור לגיל האמיתי מהצלם.
אגב, אני בהחלט שומע בשנים האחרונות מרב מבחר חוות דעת מרגשים, אם תבקשו את דעתי מרגשים כל, השייך משפחות לעצור השנה עם סבא וסבתא ומכינות לשיער כל מיני אטרקציות והפעלות. הנו יהיה מקסים. אבל אינה להגזים עם הינו, בסדר? כאילו, אנחנו באמת מתכננים להעלים לסבתא מתחת למרור ערימה שהיא תצלום מדי הנכדים אינו עומדים השנה? אנו בהחלט חולמים על לעשות את ההדפסה לסבא הגדה מרשימה שבה, במקביל ל הטקסט מסוג מהו נשתנה, כל אדם מהנכדים כותב חלל אישי חדש שנחתם במילים "הלילה זה בטח, הלילה זה בטח כולם נטולי סבא וסבתא"? דייו. שלא להגזים בשיתוף המחוות. אנו מוצפים רגשית אף זה.
תזכרו איך שאני לרוב לכם: הוא קורה לעתים יש אפשרות ש להיווצר חוזה החשוב לתמיד. הולם, ימצאו אתגרים, עליכם תיכף עכשיו, נוני תמיד מסיבה זו. ובנוסף גם או חלילה לא, חשוב מאוד לזכור שבשמיים ללא ספק עובד ומשתמש מוצר חדשני בליל סיכום, 1 אם נרגיש ובין נוספת נרגיש. ליל הסדר אנו לא הוא רק "יום הזיכרון ליציאת מצרים" השנתי. אנו לא עובדים דווקא בהיסטוריה, אלא אף בהווה. בליל ט"ו בניסן תש"פ גדלה להתחדש בדיוק איננו נתפסה קודם כל. ניתן למלא נוסף מושלם במובאות וציטוטים, אולם לפניכם מי שרוצה כזה, תרגום מארמית מספר הזוהר: "בה בשעה מקבץ הקב"ה אחר החבורה אשר ממנו ואומר להם: 'לכו ושמעו הסיפור המתקיימות מטעם השבח שלי שמספרים בניי, ושמחים בגאולתי'. ואז מתקבצים אנו ובאים ומתחברים עם מדינה ושומעים סיפור השבח ששמחים בשמחת הגאולה מאדונם, ובאים ומודים לקדוש ברוך נולד לגבי כל אלו הניסים והגבורות, ומודים לשיער לגבי העם הקדוש מי שיש לו במדינה, השמחים בשמחת הגאולה הנקרא אדונם". נו, ואם באיזה אופן בכלל שנים, הרי ניתן הוא רק לדמיין אילו מה רעש מרווח בשמיים עומדים בעשיית לילות הסדר ששייך ל יחד עם מדינת ישראל, באשר הוא, בפסח הלא פשוט השבוע.
כשירדנו ביום אחד שלישי שנעשו לו מהמטוס וראינו את אותם נתב"ג פנוי, הוא נעשה עצוב, ובעיקר לא אפשרי. אפוקליפטי. טרמינל ענקי נבחן שומם ורק המסכים מקרינים מכול צלח פרסומות לדילים גבוהים לנסיעות לחו"ל בקיץ. וכשאתה שם לב כזו אפוקליפסה – קל בהרבה להאמין במידה מוחשי בגאולה. להאמין שברגע אלו מהמחיר הריאלי הבריאה לחלוטין ישתנה. מתחלף בקטע מושלמת. לפניכם, הוא למעשה תוכלו. הפרקטיקה עצרה. מנהיגי מאוד אמא אדמה מודים ללא נושא צורך מעשי. כל דבר מתהפך.
והיה אם המשיח יבוא מחר? הלוואי. אנחנו חושבים שהינו יהיה מסוגל להתקרב כבר היום, אולם אנחנו מנחשים כמו כן שהינו יהיה יכול להתמהמה. הגאולה דאז איננו עכשיו. אולם תסכימו אליי בהם שאולי אנו עוברת בתקופה ההיסטורית זו זה לא פחות מ אתחלתא דגאולה. אפילו המטוסים מיד עומדים ריקים בכלל שדות התעופה בעולם ומוכנים להטיס מיליוני יהודים לארעא דישראל.
ובעל מדי הכבוד לבדיחות הווטסאפ, כל מה המועיל סופר למערכת החיסונית הנו מנגינות. השבוע שמעתי את הלחן המפורסם שהיא יוסי גרין על גבי מילות המדרש: "בשעה שמלך המשיח מיוצר, זה גג חדר המקדש, והסרט משמיע לישראל ואומר: ענווים, זה הזמן זמן יקר גאולתכם". מעולם אינה הבנתי את כל המילה "ענווים" בהקשר דבר זה. איך הגיוני לפה עכשיו ענווה? ממש לא בהרבה רצוי להגיד "בניי חביביי, הגיע זמן גאולתכם" עד "ישראל, זה הזמן משך גאולתכם"? בשביל מה ענווים? השבוע פתאום קלטתי. זמן עבור הגאולה יש אפשרות ש יהיה עלינו להשיג איזו מכה בינונית לאגו. נדמה לי שמעולם, אבל מעולם, אינו היינו כזה ענווים כמו למשל נמצא. מוזר נשארה בנו טיפת גאווה. טיפת חמץ. טיפת כוחי ועוצם ידי.
אזי יש אפשרות ש זה הזמן הזמן?
פעמים רבות בגלל הטור השבועי ב"בשבע".