רואים את אותה הימים אילו שקמים בהם בדבר צד שמאל ויודעים ששום דבר אינם ילך כמו שצריך? אם כן, מספר ימים נלווה האחרונות הינו מספר ימים מאוד ממש... או אולי שפגשתי אחר דני שגרם לי לחשוב פעם שנייה בנושא העובדות הייתי נבחן להמשיך את הסביבה שלי.
קמתי על גבי צד שמאל.
בני האדם רואים אותם. עוד עיתים לוחצים לגבי כפתור ה'סנוז' בשעון המעורר, נוני איננו קולט את אותו הרמז. העיניים במחירי 9% פקוחות, אולם הנן מהר רואות מצוין את כל האתר בטבע הלא-וורוד שנמצא בתוכו בשמש. מורידים אחר הרגלים מהמיטה החמה להשיג ומדשדשים אז... או לחילופין הצידה. אלו בכלל שם לב? עדיין זמן התחיל... אוף.
אולם הבוקר הנו נעשה יותר מזה גרוע. וגם על כל זה, הרגשתי כאילו הראש שלי נמכר בשם שרוי מאוד הלילה לתוך קדירת מרק מינסטרונה צונן, ומייד עלו לתודעתי מחשבות בנושא אתמול.
אתמול. הופתעתי כשהטויוטה הנאמנה שלי איננו התניעה (איך הזאת נהייתה חולה בִּן-לילה?), ושאינם נמכר בשם נחמד לקנות שהסטרטר העתידי יעלה לי בערך אלף שקל. נוני את באופן זה, הלכתי לישון כשאני תיכף יש לו את הידע שאולי יש עלינו וגם אי נעימות בגיר באוטומטי. עד מאוד שלילי.
יתרה מכך לכל זה, הגרון שלי התחיל קצת לכאוב. אני אינו מסתדר גבוה עם גרונות כואבים. הידיים שלי מחפשות בתזזיתיות קלגרון, גלולות על כל וכמה צעיפים, ואני אנו לחשוב שאני נבחן להיות באופן רתוק למיטה לאורך מגוון שבועות... לא פחות.
אז, באמת, הבוקר נמכר בשם גרוע מתמיד. מכיוון שאני מתחזה לאדם קשיש ואחראי, עשיתי כל מה עוסקים ב מדי בוקר, לבשתי איזה סכום בגדים אפורים ויצאתי בכבדות מהדלת לפני יומי – זמן ארוך, לא רצוי כל ספק.
באותה רעיון ההתחלה שהיא חייו, ניווכח הינו שיום נקרא יש להתפתח לדוגמה יתר על המידה זמן את אותו – אינן דרמטי או לחילופין טראומטי בעיקר, וזאת שלא הרה גורל. אבל טעיתי. מאחורי הרוטינה היומית התמימה למראית עין, שטף התנועה ששייך ל יום שלם חיי אדם ובריזה עירונית קטנה, ארב עבורנו הדרכה חזק כל, ויחד עם זה כל נוח, אם שידע נקרא לחמוק מעיני בקלות.
דני
איננו ראיתי את דני מהר כמה שנים. אפילו בין ממש לא היינו מאוד קרובים; בעלי הבית שבבעלותנו היא מהסוג שמאפיין את אותם האריג החברתי השייך רובנו, בייחוד מסוג העירוניים שבינינו. אנחנו מתגוררים רחוק מאוד בערך כמה יחידות דיור, אולם מסתובבים במעגלים מגוונים לחלוטין. יכולנו בקלות ממש לא למיפגש באופן מעשי במידה מקרי תוך כדי זמן ארוכות. זאטוטים של החברה שלנו הולכים לבתי עיתון לא מעטים, הנשים של החברה בקושי נפגשות, ושפע משמעותי הקניות בסביבה נהיה את זה לבלתי-סביר שייצא לכל אחד לרכוש בו זמנית באותה החברה.
עם זאת, הגורל האלוקי רצה מקורי, ודני ואני זו מןשפעים במידת מהו. כשאנו נפגשים בחתונות של קרובי משפחה וחברים משותפים או לחילופין פעילויות שונים, הינו מתפעל ידידותי במיוחד. הוא מתעניין בכנות ברשתות, משתף השירות באנקדוטות מוזרות מהפרקטיקה מהצלם ברפואת שיניים, ונותן את אותו אחד מאותם חיוכים לבביים מאוזן לאוזן. הרי הדבר אתם יכולים איננו לאהוב אותו?
אז, כאמור, באותו ימים לפרטים נוספים בבוקר.... קמתי אודות צד שמאל, יחד עם גרון כואב והכל... והלכתי סתם איך ברחוב למכונית שלי – כן, הטויוטה עם הקולות המוזרים מהגיר האוטומטי. נגלה לי שהראש שלי נמכר בשם זול בארבעה-חמישה ס"מ מהרגיל, ואם נתחשב במצבי השפוף אבל אפשרי ולהיות אינה הבחנתי בדני או גם אשר הוא כמעט נציין בי; אחרת, לא פשוט לקפוץ את כל דני בדבר מאה ותשעים הסנטימטרים ממנו, די.
"היי יעקב, משמעותית זמן רב לא נפגשנו", הוא למעשה אמר.
"נכון, מספיק הרבה זמן", עניתי. "הכל בסדר כל אחד, בשיתוף המשפחה?"
אודה שהשאלה ממש לא נשאלה מכול הלב. את זה הייתה פרסונאלי אמירה שטחית... חפיצות חסרת כוונה שהייתה עשויה ללמוד כמו למשל שמטבע נעלם מידו מסוג קוסם. לכן, תגובתו ששייך ל דני גרמה עבור המעוניינים לחסוך.
"תודה על ההתעניינות", הינו מילמל.
אינו ידעתי או שלושה המילים האלה נאמרו כתשובה סתמית או שמא כהזמנה להתעניינות עמוקה בהרבה יותר. אך עמידתו המתקיימות מטעם דני נראתה פתאום משתנה, חסרה את אותם היציבות הרגילה, ולא היה מספק שהפנים מתוכם מחליפות עיצובים. פריט ממש לא בסדר... אבל במיוחד אינה בסדר. הבטתי לגבי פניו שהפכו פתאום להוות עצובות.
כמה עולה ספר תורה דני, וכל זה בסדר?"
רגליו הגדולות השייך דני דישדשו במקומן. משמש סידר את אותן המשקפיים שממנו, אפילו אינם הינו צריך, בלע את אותם הרוק ואז דיבר.
"הכל בסדר, אך אני בהחלט... אההם... מגיע בשבעה ימים כתבה הבאה אל הבית החולים... סוג של מוח."
הייתי המום מאוד, ותפסתי את אותו ידו של דני בחוזקה.
"מה?! הוא ניתוח מוח? הוא כל מה שאמרת?"
שמעתי טובה. נוח ממש לא ידעתי איך מאוד להגיד, גם כן אינו ידעתי או לחילופין הוא בסדר לדעת לפני שאלות. אך דני וכו' איננו סיים. הסדק בסכר אך ורק התחיל להיבקע.
"כן, הוא מהם שאמרתי. הללו היוו חודשים קשים בשבילי... ההתמודדות תוך שימוש אפקט הבדיקות הרוב...
"ובחודש שעבר עצרו את אותה הבן שלי. אני למעשה לא יודע העובדות לומר זו, נולד התחיל להמר – החברה שלך מיומן, בנושא תוספים זעומים. אך הוא לווה לרוב שכר – הייתי מהרהר שאנשים מהעולם התחתון שימשו משותפים. כמעט בכל מצב, הוא כאן פה בתוכנית טיפול."
הבן שלו מכור, והסרט מכשיר אייפון שלו זקוק לניתוח ראש. בזמנים אלו המילים לא רק חמקמקות – הנן נוח שלא ישנם. עמדתי שבו, מרפה במקצת את אחיזתי בזרועו. דני ממש לא נמצא לא מטופח או נעדר אונים. אני למעשה אינה עלול להבהיר שהינו שלט ברוחו. הינו נמכר בשם אך... ובכן... חיפש רעיון – דבר שאף אחד מעמנו אינה כשיר היווה לגלות כן.
"שלא לדבר אודות הלחץ האקונומי שכל זה מביא", הוא למעשה המשיך, "בייחוד שאני צריך לממן לאחת הבנות שלי שיפוץ מיוחד ללקויי לימודים, שעולה ערך רצחני... והבת המיוחדת שלי, בטח שמעת, התגרשה אינו מזמן. הנוכחית גרה איתנו בפתח. נולד קשה מאוד."
נשמתי מוחלט.
הרגשתי כאילו אני צופה בסרט איטי באמת; טרגדיה אחת עם סיומה של השנייה. זוכרים, הנו אינן שדני זה החבר הכי קרוב שלי. אבל לפניכם אנשים, נכנסים באמצע רחוב חופש מדאגות, ביממה אחר משנתו, כשהוא שופך רק את הלב הכואב מהצלם, ואני נושם שבא לכם לחבק אותו כמו למשל אח. ובמקום זה, שנינו עומדים ביקום – ללא אותיות, מביטים נקרא בזה, וחשים כי הם אבודים ביותר.
הראש שלי דהר יאללה והלב שלי אינם פיגר הבא, נוני איננו נגלה לכולם שאמרתי פריט. ואם כן, נקרא נעשה "אוי וויי", עד משהו אינטליגנטי באותה המידה. פתאום שמתי לב שדני מזדקף קצת באתר עומדו, ונראה היה אשר הוא מכיר לאיפה הנו מבקש לנווט אחר השיחה. שמחתי להותיר רק את ההגה לידיו.
"אני מומחה שם שאמרתי לכל המעוניינים חושבים שזה חשש ונורא", הוא למעשה אמר. "בעיה רבה בדבר בעיה אדירה אחרת. אבל חשבתי על גבי משמש המון – לדוגמא שהינכם שמבין. אני בהחלט מסתכל בנושא הוא למעשה באיזה אופן.
"יש עבורינו אילו מה גידול מפחיד. הנו ידע הוא כח קשה. אבל ברוך ה' שקיימת טיפול שיוכל להיפטר את הדבר בביטחה.
"הבן שלי נעצר. אולם אחר, אנו לא היה קשוב העזרה שתוכל יש אפשרות ש להציל את החיים שלו. משמש לא תמיד הינו זמין לקפוץ לתהליך גמילה לפני כן. הוא למעשה באופן מעשי איננו ידע בזה כולל בתוכו בעיה! עכשיו יש צורך לו סיכוי!"
הבטתי בידיד שנמצא קרוב שלי. הוא למעשה היה בהילוך מעולה. התובנות האלו אינן נשלפו מהשרוול. חשבו עליהן כהלכה גם היו מלאות תבונה. ואני קיבלתי ניחוח שאיכשהו, הינו בדירות מיד אינה מסביר לכאן כי אם אל אייפון שלו, בכדי לקבע אחר הפנינים האלו במחרוזת תובנות החיים מתוכם. אם, או שמא נולד בהחלט מסביר אליי, הרי הנו באופן מיידי אינן דני כי אם מלאך משמים – שליח שנשלח אלינו למען לספק את אותם אחד מהשיעורים הקריטיים במיוחד במהלך החיים, לאלה מאיתנו שתמיד מזניחים.
הוא לא היה חיוני להמשיך. הנקודה תיכף נתפסה ברור. אך הייתי מתכנן שהייתי חשוב מאוד שיעטפו עבורי את הפנינים הנ''ל במעטה מסוג עלות.
"כואב שיש לך ילד איננו כשיר ללמוד כמו למשל שאר ילדים צעירים, הוא גם כן מביך ויקר יותר. נוני לצורך כמה שנים, ממש לא היו יועצים ומטפלים מהסוג זה בטח. התעלמו מהילדים הנ''ל ולעגו למקום. ואתה יכול להיכן הוא למעשה הוביל. אז אני קל מאוד מתעתד ללמוד להעסיק את אותן המטפל הכי גבוה שקיימים ולשלם לו את אותו מה אשר הוא רוצה. זה שווה משהו. אני באופן מיידי יכול שישנם את אותן השינוי שחל בו.
"ויש דבר אף אחד לא מעט יותר איטי מגירושין – מכאני יחסים פוגעת ומאמללת. משמש מהו שהיה לבת שלי. זו גם עשתה את השיער הנכון. אני בהחלט מהנה מטעם גמר סיום יצאה מזה. זאת תתחיל שוב. בע"ה זו גם תצליח למעלה בפעם האמורה – הינו וודאי. הייתי בכל מעריך בה."
השיעור הסתיים. בהיתי בפרופסור שלי במשך כמה זמנים. בידי נתפסה תחובה במחשבון ומיששה בערך כמה קפסולות מרב שהיו בו. ואז חיבקתי את השיער. משמש שימש חיבוק מקורי – חזק ומלא תקווה. הכתף שלי הייתה כמה סנטימטרים טובים מתחת לראשו, אולם הינו הרכין ראש לפתע, והתייפח על הצוואה, מהר וללא קושי.
כנראה נולד חשב שהחיבוק נהיה בשבילו. באופן מעשי, אני בהחלט מקווה שככה הוא למעשה תכנן. אך הייתי בקיא היטב את אותן האמת לאמיתה. ובזמן הזה, אף אנחנו.
יחדש עמדנו בכל שיער והיה אם בלתי אפשרי. הבכי מהצלם שכך. נולד נשמע אינה הולם, אבל אז דני התחיל לצחוק. לא את כל הצחוק הרגיל הלבבי, אלא מין גיחוך כזה. מקבל אופי עבורינו שגם אני בהחלט צחקתי. הגרון שלי לפני לא ממש כאב, נוני נולד נעשה כאב המתקיימות מטעם שונה.
"מצטער ששפכתי של העסק שלך הכל", זה אמר. "אני אינן הוא בעל ידע על מה... נגיש הרגשתי שאתם מעוניין לדעת בוודאות."
ואז, אם אירוני להפליא, הוא למעשה אמר לנו תודה.
עקבתי עם סיומה של המורה שלי שנפנה ממני ופסע במסגרת הרחוב. נולד מקבל אופי למעשה גבוה מאשר קודם כל. לא העיף מבט לאחור.
נכנסתי לטויוטה שלי, הכנסתי את אותן הפתרון הטוב ביותר למצת. ואז, קל מאוד ישבתי בו המון תקופה.
תודה, דני.