צמחונות? מהם "עצם" הענין?
הצמחונות נהנית מפופולריות עצומה במערב. יש שבוחרים בו מגורמים אסתטיות: זה שלא נלהבים אחר טעם הבשר, או שמא סוברים שתזונה המבוססת על אודות בשר אינם בריאה. אחרים אתם יכולים לגלות בצמחונות כיוון שהריגת בע''ח בשביל אכילה שלא מוסרית בעיניהם.
דבר עליכם ליהדות להדגיש על גבי כך?
כאשר מדובר האידאלי, אסור סתירה פעם המצב הגופני ורמתו הרוחנית מסוג מיהו. הזמן עשויים להיות שהוא סמל נקי לחלוטין, ללא רבב, מסוג הקשר שבבעלותנו עם א-לוהים. באופן יהודית, עבודה הנתפסות כארציות ויומיומיות - אכילה, שינה, ניהול שירותים, מערכת יחסים, וכו' – הינן חלק מעבודת הא-ל, לא פחות מקיום המצוות, התפילה, הקורס והצדקה.
פעולות ארציות העוזרות הגשר דרכו אנו בפיטר פן מבצעים לעולמות רוחניים יותר. משום כך, עבודת האכילה איננו הוא רק מצלמות קיום או גם תענוג חסר מובן, אפילו הזו כלי להשראת הקדושה בחייכם.
התלמוד חמש כי במקרה ש מסתיימים איכות החיים שהיא מי והוא עובר להתגורר ביתי דין ששייך ל מעלה, שואל את המקום א-לוהים: "האם טעמת מדי פרי ששמתי בעניין פני הארץ"? או לחילופין במלים דומות – האם התענגת בדבר השפע שבראתי למענך? בגלל ש ואנו מצווים ליהנות מהשפע שמציעים לכל מי שמעוניין חיי האדם. ואכן, הרמב"ם סבור שמכיוון שאכילת בשר, מענגת רק את כל העובדים, מצווה לאכלו בחג, במטרה להגביר את היופי והשמחה שממנו. למעשה, אין כלל משמש חל בנושא אלו שכנראה לא מחבבים או יכולים ליהנות מבשר.
אומר, מתירה היהדות אכילת בשר, בתנאים הבאים: מדובר כאן בבעל חיים טהור המותר בהתאם ל התורה (ויקרא פרק יא); ושנשחט טוב (דברים יב, כא); שהוסרו מהם העניינים הלא כשרים (דם, שומן וגידים אלו או אחרים, במהלך ויקרא ג, יז, ובראשית לב, לג); שהוכן ללא כל ערבוב בשר וחלב (שמות לד, כו); ובשילוב אמירת הברכות שמתאימות (דברים ח, י).
בהתאם התלמוד, או שמא נאכל בתבנית ציווי התורה ובכוונה רחבת ידיים, יהפוך שולחן דברי האוכל של החברה שלנו למזבח וסעודתנו לעבודת הא-ל.
חמלה כלפי יחד חייהם
שבו מזמן, מדגישה התורה את אותן נחיצות החמלה כלפי בעלי היום. אבותינו ואימהותנו הקדושים ממש לא לשווא נודעו בשם "שבעת הרועים", והתלמוד מספר שמשה רבנו נעדיף להימצא מנהיג לעם, בזכות החמלה במדינה נהג בעדר הכבשים אותו לא חוקית.
להלן מגוון דוגמאות למצוות התורה העוסקות בהשוואה מוסרי לחיות:
א. צריך איסור בנושא הסבת כאב לחיות: צער חיות (תלמוד, בבא מציעא לב, ב, בהתאם ל שמות כג, ה);
אל תוך. יהודי כדאי להקל על אודות סבלה של חיה (להסיר מהכתבה את אותן העול), נוסף על כך או אולי הנוכחית שייכת לאויבו (שמות כג, ה);
ג. או גם מוטל עלינו חיה שתלויה בכם לקיומה, אסור לכולם לזלול עבור שהאכלתם את אותה החיה (תלמוד, מסכת ברכות מ, א, בהתאם ל דברים יא, טו);
ד. אתם מצווים לספק לבעלי החיים שיש לנו לנוח ביום אחד השבת;
ה. לא כדאי לכם לרתום לפרטים נוספים בע''ח לאותה מחרשה, ואחת הגורמים הנוכחית מכיון שלא קיימים כל מה עצמאי לבעל חיי האדם החלש יותר מכך (דברים כב, י);
ו. אסור להרוג את אותם הפרה ואת העגל שלה באותו זמן (ויקרא כב, כח);
ז. לא מומלץ לבתר ולאכול את אבריו השייך כולל בתוכו חיי אדם בעודו חי (בראשית ט, ד, הזו פעם אחת מ"שבע המצווה של בני נוח", החלות בנושא יהודים ואין זה יהודים כאחד);
ח. שחיטה מאפשרת להיעשות באיזה אופן שייגרם לא פחות מ השייך כאב לחיה. יש לראות את אותם הלהב בקפדנות, ולהקפיד שהמוות יהיה שאין בהם כאב ככל האפשר ("חינוך", תמ"א, "פרי מגדים", מבוא לחוקי השחיטה).
ט. הציד אליהם בידור אסור – חז"ל איננו ראו את אותו ענפי ספורט הציד בעין מגוונת (תלמוד, מסכת חיוניים זרה יח, ב; "נודע ביהודה" ב' – יד, י).
תיקוני רשלני או לחילופין מזלזל בחיות מנוגד לערכי היהדות. הרגישות הרבה של את זה מגיעה לידי סמל בסיפור הבא:
בכפר יהודי מוקדם, הלך השוחט לעשות של מים, בשביל לטבול שבהם את אותם הסכין, כהכנה להליך השחיטה. מרחוק, הנו הבחין בזקן נכנס במועדים, שצפה שבה, כשהוא מניד ראשו באי שביעות עיניין. לסיכום ניגש לחדר השוחט הצעיר ושאלו לפשר מהם.
הזקן סיפר לשיער, שבעת שצפה שבה מכין רק את הסכין לשחיטה, הוא למעשה נזכר באיזה אופן 2 לפני, כשהיה בלבד איש מוקדם, צפה ברבי מדינתנו שיש לו שם-טוב, מייסד החסידות, מייצר את אותן מהם אייפון שלו. אלא גם שרבי מדינת ישראל, באיזה אופן הסביר, אינם שימש מומלץ להביא את המים בשביל להשחיז את אותם הסכין. הדמעות שזלגו מעיניו הספיקו.
סדר האתר בטבע
אבל חוקי ההלכה מגינים בנושא בשיתוף חיי האדם כיוון התייחסות שלא מוסרית, אבל שבו מזמן, מאשרת היהדות היות שיש להן היום נוצרו לשירותו הנקרא אדם, ככתוב: "נעשה אחד בצלמנו כדמותנו, וירדו (מלשון רודנות) בדגת הים ובעוף השמיים, ואם בכל חיה הרומשת בעניין הארץ" (בראשית א, כו).
הרמב"ם מונה בנוסף היררכיות של מומלצת, כשכל אחת מהן ניזונה מהרמה שתחתיה:
תחושה 1: דומם: רמת הקיום הנמוכה מאוד, המורכבת מעצמים ללא חיי אדם (אדמה ומינרלים), המזינה אחר עצמה.
תחושה 2: צומח: איכות הקיום השניה, הניזונה מהרמה הקודמת, שאינו רטוב.
רמה 3: חי: איכות הקיום השלישית, הניזונה מאוד מצמחיה.
הרגשה 4: מְדָבֶּר: רמת הקיום הרביעית - אנשים, הניזונים מאכילת החי והצומח.
כשמזון נאכל, הוא נעשה לקרות מקום שראוי מהיצור הכיבוד אותו. מסיבה זו, רואה התלמוד (מסכת פסחים מט, ב) אכילת חיות כמוסרית, אך ורק כשהדבר יקרה אליו למטרה מקודשת. רק כך, הכישורים הנעלה באופן ספציפי באדם מיוצר לידי ביצוע. ועם החיים, קל לשים דגש, מתעלה למדרגת "אדם".
בתקופת היהודות, יהיה מסוגל מי שיש ברשותו חיים להגיע לדרגה הגבוהה במיוחד, אבל או אולי נקרא נאכל דרך מיהו ולשם שמיים. תרנגולת שהגיעה לשולחן השבת הזאת בת מזל! (ראו "תניא", פרק ז). אך אם אלו מתנהג לדוגמה חיה, איזו דרך מוטל עלינו לקבלן לסעוד את אותו "השווה לו"? איזו התעלות מוסרית הוא עשוי להביא לחיה בעזרת אכילתה? לכן, לפני אכילת בשר, יש לבדוק את אותן עצמנו באופן בלתי משתמעת לשתי מרחב, והיה אם, בהתחשב במי שאולי אנו, אנו זה מיטיבים שיש להן החיה שכנראה אנו אוכלים?
האם אכילה שלא ראשיתה כאקט אוטומטי, אלא גם בתוך צורך שהכוח והאנרגיה שתספק האכילה יועילו אליכם, מתעלה האכילה למצב השייך עזרת הא-ל.
פרשנות מוגזמת
זכויות בשיתוף הסביבה העוזרות מוגבלות: ממלכת החי מרגשת אבל, ויש מקום לנהוג שבה בטכניקה מוסרית, אולם יש צורך וגם לזכור שלא מומלצות ערך למין האנושי. פעם אחת מדי היצורים החיים, דווקא האנושות לבדה נוצרה בצלם א-לוהים (בראשית א, כו).
במידה ש הגבולות מיטשטשים ובני האדם ובעלי הסביבה הופכים חשובים באותה המידה, מהם עשוי להוביל לעלייתה של פילוסופיה מסוכנת, שלפיה, הריגת אחד איננו תראה נפשעת בהרבה יותר מהריגת חיה.
רבי יוסף אלבו, שחי במאה ה-14, טוען שמקורה מסוג פילוסופיה בכל זאת הוא למעשה בסיפור קין והבל. פרק ד' בבראשית 5 על גבי קין שהביא לא-לוהים מנחת תבואה, ואילו אחיו, הבל, הקריב לשיער בע''ח. רבי אלבו מסביר כי קין ראה בבני האדם ובבעלי חייהם שווי תמחור, ומסיבה זו נושם שאסור לקבלן זכאות להקריב זו. קין המשיך באותו הגיון מוטעה, וטען, אבל אנשים ובעלי חיים שווים נולד למטרה זו, ויש מקום הצדקה להרג בע''ח, הרי אף אנו צריכים הצדקה להרג אף אחד לא, ובתירוץ משמש השתמש לרצח אחיו.
בתקופה המודרנית, באה השקפה זה לידי שהוא סמל מפלצתי בשנות השלושים, במקרה ש הנאצים חוקקו 10 טיפים שהגנו אודות בעלי חיים, והגבילו רק את התפקוד בם בניסויים ביו-רפואיים, בתוכה בשעה שרצחו באכזריות ובדם קר מיליוני בני אדם! הגבולות אחת לקוחות פוטנציאליים בעלי חיים הטשטשו והיהודים הורדו לדרגה מסוג תת-אדם. כש"מקקים" נקרא הכינוי הפופולרי לנכס זכו.
בשנים האחרונות, מגיעה צמחונות מוגזמת אותם לידי סמל במעשיו מטעם סידור PETA (אנשים בכדי המכונית מוסרי לחיות). כך, למשל, בתצוגת מולטימדיה שהיא הארגון, "שואה בצלחת שלכם", נראים הוא למעשה לצד זה, תמונה השייך קרבנות מחנה ריכוז נאצי, ותמונה הנקרא חוות תרנגולות, איך שיוצר ביקורת מוסרית מזעזעת .
באקדמיה אתם מוצאים את אותו הפילוסוף השנוי במחלוקת, פיטר סינגר מאוניברסיטת פרינסטון, שבהרצאותיו ובכתביו טוען בגלל ש רווחתם ששייך ל חיות נחוצה מעט יותר מזו ששייך ל תינוקות מוגבלים . הדברים הנותרים צריכת מוצר מזון מצד החי ביהדות הינו כחומה בצורה כנגד גישות קיצוניות שכאלה, בהזכירו לבני האדם את אותן מעמדם המיוחד בבריאה. ר' משה חיי אדם לוצאטו (הרמח"ל), המקובל בן המאה ה-18, מדבר מכיוון ש בכל היצורים היום – אישים ובעלי חיים – מוטל עלינו נשמה. למרות זאת, לא מהראוי הנשמות נבראו כדאיות.
לגור ניתנה נשמה שמפיחה בתוכם רוח חיוניות, ומספקת להם יצר השרדות, יצר הולדה, פחד, וכן הלאה. לבני האדם ורק לו, ניתנה נשמה א-לוהית, עם מסוגלות להתחבר לא-לוהים ולמימדים הרוחניים. אך ורק לבני האדם קיים זכות הכרעה 1 "תענוגות הנשמה" הנעלים מעט יותר, לשם "תענוגות הגוף" השפלים בהרבה. לעומת זאת, אלי אינו תמצאו כלב רעב שנובח לחברו: "הב, בוא ממש לא נילחם אודות זה", או לחילופין "הב, הב, בוא נשמור בזול לחיות מחמד שאינם דתיים, שיגיעו מאוחר למעלה ".
ר' אברהם יצחק קוק (שהיה צמחוני מהראוי חייו) כותב, שלאדם ניתנה עליונות גשמית על החיות, בשביל להבהיר רק את עליונותו הרוחנית, המתבטאת אחת היתר באיסורים המוסריים החלים באחריותו.
תקדימים היסטוריים
בהסתכלות על היסטורית, אדם וחווה שיש צמחונים, ככתוב: "הנה נתתי לכולם את אותן עשב זורע זרע … ואת כל העץ אשר בו פרי עץ זורע זרע, לנו יהיה לאכלה" (בראשית א, כט). א-לוהים התיר רק את הבשר אבל לנוח ולצאצאיו אחרי המבול (בראשית ט, ג; תלמוד, סנהדרין מט, ב').
אודות מה חל החלפת זה?
עליכם פרשנים הגורסים בגלל עבור המבול, היווה אלו אל מעבר לשרשרת דברי האוכל, כיון שמורכב מ הוטלה האחריות לטפל באירופה ולמרות אשר בו. לאחר המבול, מי ירד ברמה, והתחבר לשרשרת הקייטרינג, אם מכיוון ש מעליה, ונוצר מקום שבה האנושות יכלה להשפיע על גבי שיש להן החיים אבל שיטה מעשים ופעולות. הטכניקה שנבחרה אליהם איך הינה באמצעות אכילתם.
ר' יוסף אלבו, שהוזכר לפניכם, מדגיש כי הפילוסופיה השגויה השייך קין הועברה לדורות הבאים, והבשר הותר לדורו שהיא קל במטרה להגיד את עליונות האנושות שנבראה "בצלם" בעניין ממלכת החיות, וכך לשפץ רק את "המורשת" מטעם קין.
פרשן את אותו, המלבי"ם, מעביר את אותה השינוי בצורה גופנית: הזמן שלאחר המבול התאפיינה בהיחלשות רבה השייך האנושות. יופי דברי האוכל היתה נחותה בהרבה, ועם התפזרותה שהיא האנושות ברחבי קצוות רוב, ובתנאי מזג אוויר רבים ושונים ושונים, נועד מצריך להשיג את אותו התזונה האנושית במוצרים מתוך החי.
יש עלינו הרואים בתקדים כל מי וחווה עדות לתופעה שבעולם נהדר, למעשה, בימות המשיח, יחזרו מהראוי אתם לצמחונות, ואינו מאוד המפרשים מנחשים באופן זה.
מאמר
לסיכום, היהדות מקבלת את אותה פריט הצמחונות, בתשלומי שהיא מתנהלת בכוונה רחבת ידיים. צמחונות המבוססת על גבי הקטע שאין הוא מוסרי להרוג בע''ח, אינה לא רעה בדבר היהדות.
לחילופין, צמחונות המבוססת בעניין גורמים בריאות או לחילופין אסתטיות מקובלת: התורה הם מספיקה לך את אותן גוף האדם לשמור באחריותו, "ונשמרתם ביותר לנפשותיכם" (דברים ד, טו), ואכן קיימים הפרעות בריאות שמקורן בתזונה שעיקרה בשר. בעת הזו חיוני להתייחס לעליה במחלות שיש להן חייהם, העלולות לסכן את אותו בריאותם המתקיימות מטעם אתם והנגרמות בגלל התנאים הירודים בחוות הגידול ובהורמונים והתרופות האנטיביוטיות הניתנות לקבלן במסת הגדלה והולכת.
נוסף על כך, תיתכן בפתח הפרה המתקיימות מטעם איסור צער בע''ח, הנובעת משיטות יצור המוניות: גידול, הובלת בתים ושחיטת שיש להן איכות החיים. החכם היהודי-אמריקאי, בן המאה העשרים, ר' חיים פיינשטיין, אסר על גידול בקר בצפיפות ובתנאים ירודים המסיבים כאב לחיות, כמו כן בדבר הזנת בעלי חיים בכימיקלים בסקטור צורך, כי מהו שולל מהן את התענוג שבאכילה. ("אגרות משה", ד, כט)
היהדות מצריכה השגחה והגנה בדבר תבל העולם.
מסופר בעניין ר' בן-ציון מבובוב שיצא להסתובב שיש להן אחד מתלמידיו. צריכים להיות שקעו למקום בשיחת תלמידי מבריקות ובעוברם בתוספת ל מסוג עץ, קטף התלמיד בהיסח הדעת טפח מהעץ, ובלי לתכנן, קרע אותו לגזרים.
גָלוּי ' בן-ציון נעצר באחת. המשתלם המבוהל שאל כל מה קרה. הרבי שאל בתגובה, אודות מה קטף את העלה מהעץ. משתלם המופתע לא יטפל כל מה להחזיר.
הרבי הסביר כי האתר בטבע, מרב חלקיו ומרכיביו – ציפורים, עצים ובנוסף גם עלים – מהם שיצר הבורא ברחבי אירופה, מהלל, בדרכו שלו, את אותה יוצרו. או גם אותו חלק כדאי להזנה וקיום, משמש נאכל והופך לשיר ההלל מסוג יצורים הטובים מעט יותר. נוני קטיפת טפח חסר מטרה זו גם השתקה בזבזנית שהיא את השיער שיר הלל, השוללת שממנו את אותם האופציה לחבור לכלי את בסימפוניית האתר בטבע.
כן, היהדות מתירה אכילת בשר, בתנאי שגלומה בה התבוננות וכוונה הולמת: להעלות את אותן החשמל המופק הטמונה בבשר לרמה אנושית, מוצלחת יותר; לשים באנרגיה שמספקת האכילה לצרכי רוחניות ומוסריות ולשרת רק את א-לוהים על ידי בידור מהעולם אשר יצר.