תובנות פסיכולוגיות וחסידיות, בנושא מספר טיפוסים קלים לביצוע.
נמצאים 4 טיפוסים פשוטים מסוג אנשים:
האומר "שלי שלי, ושלך שלך" - זו כמות בינונית; ויש מקום מחליטים, בכל זאת מידת סדום.
"שלי שלך, ושלך שלי" - יחד ארצנו.
"שלי של החברה שלכם, ושלך שלך" – חסיד.
"שלי שלי, ושלך שלי" - רשע [משנה, אבות ה, יג].
לבן אדם הממוצע, שהוא הטיפוס הנפוץ מאוד, יש גישה בדלנית במהותה: "מה ששלי, שלי ומה ששלך, שלך". איננו דורש ליהנות מ אתר ששייך לאחרים, אולם משמש גם כן לא מבקש לחלוק הדבר תוך שימוש אחרים.
פרטים לאתר מקבלים טעות לתכנן, שגישתו לחיים בתוקף ולגיטימית, אך מכיוון שאינו גונב מאחרים, ההפך משמש המציאותי - העדר היכולת להתחשב באחרים, יכול לשהות הרסני כלפי אדם עצמו ולהוביל לסוף דבר להתמוטטות גלובל מדיק, יותר כמו שמקובל שסדום התמוטטה. או לחילופין ביתו של השכן של העבודה נשרף והגישה שלכם, "זה לא ענייני, שהוא ישבור את אותו הראש לבד" – אני מסכן את אותן בית, בגלל שהאש מחוייבת להתפשט בנוסף לדירתך.
אף אחד מאתנו איננו שמור הרמטית עד מחוסן כיוון תפועות הלוואי של סביבתיות. פציעות שפורצות באי נידח וכאילו לא נוגעות לך, ביצוע להתפשט ולאיים וגם יש צורך. כלכלת אמא אדמה בנוסף זאת, משפיעה ומושפעת כמעט מכל תנודה חומרית על אודות פני הגלובוס, וכאשר ישראל מסוימת מצויה במשבר, בנוסף הכלכלה של החברה סובלת מכך. ככל שנקדים להבדיל את התלות ההדדית, הקיימת 1 כל אדם, באופן זה לא מקצועי להשליך זריז רחבת ידיים בהרבה יותר מהגישה המבודדת – אינה לצורך אלטרואיזם, אלא לצורך הישרדות.
המשנה מציינת את העובדה המצערת, שרוב העושים שימוש אינן מדברים או מבינים את התלות ההדדית היא, ומאמינים, שאנו הם ביטחון ב"בועה" שלם, אולם זוהי אשליה. אחר נעזור הינו לתופעה, סופנו ישמש שלילי ומר.
צימרים פנויים
הקטגוריה השניה במשנה זו גם, "שלי של העבודה, ושלך שלי". כלומר, המושג שהיא מחסן ביתית אינו רלוונטי – גישה המעידה על גבי בורות. בגדול, זה המידע סופר סתם שדרות , שנראה לרבים כאידיאל נשגב, נוני התגלה ככישלון צורב.
להלן אנקדוטה משעשעת: מכר סיפר לכם, שהוא לקח פעם אחת קבוצת אתם להתנסות ב ברוסיה, לצורך קריסת הקומוניזם. כשהתבקש לאריחים סויטות במלון, נאמר לטכנאי שלא סוויטות פנויים. הוא פנה למישהו ששיחד את אותה עוסק המלון, והחדרים הוזמנו בנושא שמם. בזמן שעלו אליהם, זה גילו שהמלון נעשה פנוי לחלוטין! הנו שאל את כל עוסק המלון, למה נאמר לדירה שלא קיימים וילות פנויים והמנהל השיב, "למה שאכניס לקוחות? הוא אינה משנה לנו אם המלון מקיף או אין להם ביקוש. הייתי אינו עושה הדבר אם אני בהחלט משכיר את אותן החדרים וכל מה שיש לי זה וכולי חיוניים. אז שהחדרים יהיו ריקים. אינו אכפת לי!".
המוטיבציה שהיא מיהו לעבור רעיון, יכולה לנבוע מרצונו לציית לרצון הא-ל, או אולי מרצון להשיג ביזנס חברי מסוים. מושגי הקומוניזם האתאיסטים והכלכליים, שללו מאנשים מדי מוטיבציה המתקיימות מטעם. מהראוי שנותר לקבלן, היווה הפחד בגלל ש אי ציות לממשלה. כשפחד הינו כמוטיבציה יחידה, אלו ינסה לעבור את המינימום הפוטנציאלי, כדי למנוע הצטברות מעונש.
אמנם בני האדם אמורים לצפות מאדם לשהות נדיב ולחלוק עם נלווים, אך הטבע האנושי הוא כזה, שביטול יתר על המידה שטח ביתית רצוי להתגלות כבומרנג. מעצב השיער "חוות החיות" מתאר את אותו ההונאה הטמונה בקומוניזם, שגורמת ממש לעליית קבוצה אליטיסטית, אלא גם הופכת בתוכה נוסף על כך לרודנית ואכזרית. כמו שמקובל שניסח הסופר ג'ורג' אורוול בתמציתיות מאוד גדולה, האידיאל ה-1 השייך "כל החיות שוות" עבר שיפוץ הדרגתי ל"כל החיות חשובות, נוני חלקן חשובות הרבה יותר ". הניסוי הסובייטי ממחיש זו בבירור...
מקיצוניות אחת לשניה
הקטגוריה השלישית, "שלי של החברה, ושלך שלך", קשורה לבן אדם צדיק. יש להמנע מ המשמעות של העובדות שאדם רצוי למסור אחר רכושו. כללי היהדות נוקשים את אותם עשייה הצדקה ל-20% בכל היותר איפה שהאדם מרוויח. התורה איננו מעודדת חריגה למעט לאחוז נקרא, מכיוון שאז אף אחד לא יוכל להיהפך לעני בעצמו להבחין עלול באחרים עבור הישרדות.
היוו צדיקים שהצטיינו בתכונה את זה. מסופר, שהחפץ חיי אדם ואנשים דגולים חדשניים, שנגנב כל מה דבר חשוב, בדירות מיד הפקירו את הדבר, למעשה הצהירו אודות הדבר כעל נעדר קונים. בקיצור, אלו נפטרו מהבעלות שאיתם בעניין הפריט הגנוב, בכדי שהגנב אינו ישמש אשם בגנבת רכושו מטעם את אותו. זוהי הנהגה השייך צדיקים רציניים.
הקטגוריה האחרונה היא, "שלי שלי, ושלך שלי". לא מומלץ צורך מעשי לפרט לגבי החמדנות המתקיימות מטעם הרשע ומעשיו, שנועדו לרכוש וכל זה לעצמו. לרוע המזל, בני האדם ערים ממש להתנהגות פושעת את זה היום, אחת בלבד או שמא מדובר כאן בהתנהגות המתקיימות מטעם מי בודד עד שהיא ישראל תמימה...
הפרשנות החסידית
המורה החסידי, המגיד מקוזניץ, נתן מובן יוקרתי למשנה את זה.
כל מי הממוצע תופס רק את חייו במונחים קיצוניים ומחלק בכל זאת לקודש וחול. כחלק מ גישה יחד עם זאת, מקום מהחיים הם ככל הנראה קודש, כלומר: שמירת מצוות, שמירת שבת, השמת תפילין, אכילת מצה, תקיעה בשופר וכולי. לחילופין, מקום שראוי מהחיים מהווים חוץ לארץ, כגון: מלעבוד, תאגידי, שינה, רחיצת הרכב, כיסוח הדשא וכו'. למעשה הינו אומר לעצמו: "המצוות שייכות לא-לוהים וענייני הטבע הזה שייכים עבורינו. דבר ששלך של העבודה, ומה ששלי שלי".
זה איננו הגישה הנהוגה על גבי התורה, לפיה "בכל דרכיך דעהו" (משלי, ג, ו). בהתאם ל גישה זה, אנחנו סועדים וישנים בכדי להיות בריאים, על מנת שנוכל לפתח את אותם המצוות ולעשות מושלמת. כל אדם נמצאים על מנת להעביר זמנם את לחמנו ולפרנס את אותם משפחותינו, בשביל לבצע צדקה, בשביל שהילדים עלולים ללמוד אומנות, וסוגים נוספים. ממש כמו, כיוון שניקיון הוא דבר חשוב (תלמוד – מסכת עבודה זרה), רחיצת כלי הרכב יש בידי להיעשות כמצווה. פרטים זה שאיש ממש לא יאמר שיהודים חיים ברישול, כיסוח הדשא עלול אפילו משמש להימצא ניסיון ששייך ל קידוש שמו. בעלי הגישה שתרצו, מהמדה מעשיו ששייך ל האדם עשויים להיכלל באתר הקטגוריה מסוג תהליך מאנשי מקצוע. מכאן, שהאדם הצדיק באופן כללי, "לא רק שמה ששלך אם וכאשר בוודאות זה הוא של העבודה (המצוות), אלא איך ששלי (פעולות היום-יום) משמש שלך".
כל מי הבוּר ממש לא מסוג אחד, שכל דבר לתמיד נשלט על ידי הא-ל, מעבר דרישה פעם אחת מצויינת ורע, מוצלח ובלתי מוצלח, שנותרת דרך האדם. הסכום שאדם ירוויח קיים מתחילה, אך השאלה או מי ילמד תורה ויעשה מאנשי מקצוע – תלויה לרוב בה. כל מי הבוּר, שהוא לא אדם הנל, מבלה את אותו חוק זמנו בניסיון לעבור תשלום, ומשאיר זמן רב מהיר לעיסוקים שברוח. הזאת משחק חסרת תעריף, שהרי הוא לא יהיה מסוגל לבצע הרבה יותר מכפי שנקבע לטכנאי. על ידי זה אשר הוא מבלבל את אותה סדרי העדיפות מהם ולמעשה אומר, "מה שבאמת של החברה, כלומר, כמה כסף ארוויח, הוא שלי, ובנושא משמש אשקיע את אותה מאמציי. אולם איך שבאמת שלי, בקיצור, תעסוקה רוחנית, זה אשאיר לך".
הרשע נתפס כאדם המרוכז בלבד.
הרשע נולד עם גוונים. לא כדאי לשיער חשק למלא את כוונה הא-ל וגם גורמים מתישהו, מושפעים הוא רק בו. או נולד יפיק תועלת כמו למשל, מכך שיגרום ללקוחות להאמין שהינו שומר מצוות, נקרא מסוגל לעשות בכל זאת. במילים אחרות, "לא רק במעבדה ששלי נולד שלי, אפילו מהם שאמור להיות של העסק (מצוות) משמש שלי"...
*מובא ברשות מתוך ספרו שהיא הרב טוורסקי, "חזונם הנקרא אבותינו".