וכל זה התחיל בזלזול במאמר בירחון לבישול והסתיים בתובנה עצמית בעלת משקל.
אופנה ומתוודה, אני בהחלט אוהבת לבשל (זה מצויינת כשיש לך חבורה רבה והמון אורחים), אני בהחלט אוהבת לאכול (קצת פחות מצויין, אך משפיע אם ברור אודות אהבת הבישול) ואני אוהבת לנבור בספרי בישול ובעיתונים ולתור אחר מתכונים ותובנות קולינריות.
האף מהראוי בכל זאת, אני בהחלט מתנגדת תקפה לתואר "אנינת טעם". הייתי אינו כל כך בררנית על אודות מה שאני אוכלת, ושאינם מבלה את החיים שלי בחיפוש את "עוגיית השוקולד-צ'יפ המושלמת" (יש עיתון אפיה בשם דבר זה, מבטיחה לכם).
כן נדהמתי למצוא את כל טור העורכת במגזין בישול פופולארי. בהשוואה לפני בידה ברשימות, הזו אמרה, "השנה החדשה מתחילה עבורי ברשימה המרכזית מכל".
תהיתי באיזו הבחירה מדובר. אינם משנה מהי תוחלת חיי השנה או לחילופין באיזה פורום, מנקה נכונה ליהנות מ החלטות לשינוי וצמיחה פרסונלית. קורה טוב לעבוד בדבר עצמנו ולנסות להשתפר, וממש לא משנה הדבר דוחף אתכם להתעוררות. ומכיוון שמדובר היה במגזין בישול, ציפיתי למשהו שעובד למחייתו בתזונה מתאימה או גם באכילה טובה, שאמנם זעיר לדוגמה התגברות בנושא כעס אם על גבי חוסר סבלנות, אולם יחד עם זאת מדובר באימון שרירי הכרעה וריסון ביתית. הגוף נקרא משכן לנשמה, ואנו מצווים לשמור להמציא אותו – לסעוד ולהתעמל כדרוש.
אבל, הרשימה לחיית המחמד, העיקרית כמעט מכל הייתה: "חוויות האכילה להן הייתי מקווה ב-12 החודשים הבאים".
באמת, הנוכחית עומד על עורכת מגזין שעובד למחייתו במזון, נוני יחד עם זאת... הוא למעשה היווה מוגזם! למקרה יש להמנע מ לה משפחה? או גם אינם בהכרח נכנסו ל"רשימה המרכזית מכל" לעוזרת, אז לאיזו רשימה אלו אכן נכנסים? ואיך מהווים מנחשים תוך שימוש זה?
די קל מאוד לראות רק את השגיאות שאחרים יעשו, הנן בכל ברורות לעסק. היינו אמורים לחיות את החיים שלהם בשיטה יותר מזה איכותית כל מה. אולם הדבר איתנו? איפה אתם יערכו אחר הטעויות? סופר סת"ם רמלה הרשימה "הכי חשובה" שלי, והאם זו גם משקפת אחר סדר האפשרויות הנכון שלי? והאם אנו צריכים הסבר למעשיי?
במידה ש אני נואמת בהתלהבות על אודות נתינה לזולת, אבל בעצם אינו משקיעה כמעט כל פרק זמן בתהליך עבודה התנדבותית? ואם אני בהחלט כן מתנדבת, למקרה הייתי מקיימת זה מפני ש הצרכים האמתיים שלנו אם בגלל מהם שפופולארי בחברה? כאשר אני בהחלט מתלוננת לגבי משמש שה"עשירים" אינה תורמים לבית, ואז מבזבזת את כל המשכורת (המוגבלת) שלי לגבי ביגוד (קרי: נעליים) במקום בנושא צדקה?
במידה ו אני מתפייטת בצדקנות או גם איזה סכום נחוצה יצירתם ששייך ל המורים, ואז מעכבת את אותן שכרם או לחילופין מזלזלת בשליחות בכל זאת כאופציה, כשילדיי מבינים אודות תוכניותיהם לעתיד? סופר סתם אור עקיבא אני בהחלט קשורה טובה על גבי חשיבותה השייך משפחתכם, ואז ממהרת לצאת כל לילה לפעולה חברתית הנל אם אחרת? והיה אם אני בהחלט מראה לזאטוטים שלי באתר זה שקיימת הנל האישיות שהם עושים, ואז נזעקת אודות ציוניהם הנמוכים? ואם כבר מזהים על זעקות, האם אני בהחלט מתחננת אל עורך הדין שלא בהרמת אחר קולם אודות אחיהם, ואז צורחת אודותיהם שיתלבשו או לחילופין ייכנסו למכונית?
כשקראתי אחר הטור ההוא במגזין בפעם הראשונה, צחקתי. זלזלתי בה ובזתי בשבילה. אך בדעה שנייה, התביישתי. אני חושבת ליצור רשימות עדכניות – ויותר מזה, אני בהחלט מתכננת ליישם את החסימות. הרשימות שלי תנסינה לשקף רק את מטרותיי האמיתיות, ומעשיי יצטרכו להתאים לצרכי הנ''ל. הדחיפה לצמיחה נמצאת בכלל מקום מתאים שבה כל אחד מביטים. אחד העלה בדעתו מטעם תגיע בלבוש מגזין לבישול גורמה? עכשיו אני בהחלט מחכה למהדורה האמורה...