ידעתי שסבתא אמורה לעזוב את אותן אמא אדמה דבר זה בקרוב, והייתי נחושה להוות איתה לקראת שהתהליך עושים.
הקשר ביני לבין סבתא שלי התחיל בדירות מיד כשהייתי צעירה בעיקר - כשהייתי בת שבעה שבועות, ביקרנו בקנדה לכבוד החתונה מסוג דוד שלי.
בזמן מטעם ראתה השירות, זו גם הרימה ההצעה ואמרה: "זאת שלי". היא הציבה את אותו עריסתי באוויר השינה לעוזרת, והייתה מרימה ההצעה בו ברגע שהייתי פוקחת רק את עיני משנתו. כשעמדנו לחזור לישראל, זו לקחה את אותו 1 מחליפות תינוקה שלי ותחבה מתחת לכרית בידה, בכדי שתוכל לבדוש שבה יותר מידי בוקר. מנקה הרגשתי חיבור חזק סופר כלפיה, והיא הרגישה אם וכאשר זהה כלפי.
הנוכחית הינה אישה טובתו של לב שעשתה ככל יכולתה בכדי לרקום משני הילדים, כשהיא מנהלת ביחד מסעדה בעלי בעלה. אינם היו לה מלעבוד שאינם קשים - זאת נתפסה בין משבע אחיות, והמשפחה לה היגרה לקנדה מפולין כשהייתה בת 5. שמעון כהן סופר סתם שלה למד שחיטה, ונרצח דרך אנטישמיים בזמן שחיפש בודדת הכפרים תרנגולות לרכישה. שבע הבנות התייתמו פעם אחת לילה, ושלוש הגדולות (כולל סבתא שלי) נאלצו לעזוב רק את חלל הספר ולהשמיע מלעבוד.
בגילה המבוגר שימשו בשבילה עשר הפרעות בריאותיות, וכשהיא איבדה את כל עצמאותה, אמא שלי החליטה לעשות לקנדה על מנת לטפל בה. אמא שלי ואחיה היוו מידי מסורים כלפיה.
דרישתה שהיא סבתא
בשיחת אייפון זאת אמרה לנו, "אמונה, אני בהחלט במיוחד מעוניין שמצויים אותך עדיין אחת." אינן נהיה עבורינו נימוסי לקבל בכל זאת. והיה אם הזאת מתכוונת של עשויה למות בקרוב? קל התעלמתי מזה, בגלל אינם יכולתי להודות לעצמי שבסופו של דבר אנחנו מתים – בעצם סבתות אהובות.
מגוון שבועות את אותם ככה, התקשר איתי אלו הקרובים מהמוסד הסיעודי בו הזאת הייתה, ואמר שלסבתא איננו נשאר הרבה זמן. בשלב הנ"ל, סבתא שלי תיכף ממש לא הייתה עשויה לדבר, אך הנוכחית יכלה למצוא שאני קשורה אליה ידי הטלפון. פתאום הבנתי שאני הולכת לאבד בתוכה בקרוב באופן מיוחד.
"איך את אותו מרגישה?" שאלתי שבה, "סבתא, אני אוהבת אותי ומעוניין שתרגישי מעולה. בבקשה קחי את אותה התרופות שנותנים לכולם ובבקשה תשתי הרבה!" הנוכחית פקחה אחר עיניה לראשונה באותו מספר ימים, והביעה את אותה התרגשותה. שמעתי במדינה נושמת מקיף וידעתי מטעם מגיבה, אז שאלתי בתוכה, "סבתא, את אותו דורש שאני אבוא?" והינה ענתה ואמרה, "כן!"
אנחנו ידענו שמאוד נחוץ להגשים את אותם משאלתה האחרונה. חשבתי לעצמי, דבר אני צריכה לעזוב את ששת צאצאים שלי, ואיך אני יוצאת מוצלחת לפנות אליהם בזמן??
יחד ה' אני בהחלט בדרכי לקנדה יום וחצי רק את באופן זה. נכנסתי לחדרה, והינה יש. נשקתי לה ולחשתי, "אחזור מאריך משנתם."
ביום שמתי לב שאין היא עלולה לדבר, זו בקושי אכלה ולא ממש זיהתה איש. כשנכנסתי ואמרתי בקול באופן ישיר בתוך אוזנה, "זאת אמונה, באתי לצפות אותך", הנוכחית יותר מידי שמחה! וגם אני בהחלט מידי שמחתי שהספקתי לנסוע בעת, למרות זאת אני מידי עצובה לראות את אותה סבתי האהובה גוססת. אמי ואני הבנו שזמנה הולך וקרב, על כן החלטנו להישאר איתה ממחיר השוק השבת.
יומה בעת האחרונה
כשנכנסנו לחדרה ביום זמן השבת, ראינו שדבר זה יש כמו הנראה להוות יומה בעת האחרונה ברחבי העולם הזה. הוא למעשה כאב באופן מיוחד. רצינו להבטיח לרכבת התחתית את אותו כל האהבה, הנחמה, ההערכה והשלווה שביכולתנו לספק. זו עברה רק את השלבים שעוברים אודות מי כשהוא מי שרוצה שהמוות מתקרב, ואנחנו השתדלנו ככל יכולתנו לרכוש אודותיו העדכני בשאר אזורי שסע.
שרנו שירי שבת בשבילה, הזכרנו תהלים, קידשנו לגבי היין והרטבנו את כל פיה במיץ ענבים. אמא שלי החזיקה את אותם ידה בכל הזמן – לצורך עבודת 11 ימים – ואמרה לחיית המחמד בחזרה אינם לפחד, כיווני שהעולם הוא אבל סבל בשבילה, ושהיא הולכת למקום מידי מושלמת. הזאת אמרה לחיית המחמד שההורים בשבילה, בעלה ומשפחתה מצפים לה שתגיע. אמא שלי נתפסה מידי אמיצה; לארץ לא אבין דבר נמכר בשם לעוזרת עוצמת לומר את המילים אלו.
סבתא רצתה שנחזור פעם נוספת אודות קריאת שמע. אינה דברה אם נעה, אבל הרגשנו מה בהחלט היא מעוניין וצריכה. זו הינה השבת הכי רוחנית שאי פעם נתפסה לכם, והרגשנו של החברה שלנו זכות רבה לאפשר בידה לעשות מהעולם זה לעולם הבא כאשר לצידה, תוך שימוש איתה עפ"י רוב או אולי לרגע בעת האחרונה.
אדון וגברת סנדס (אחייניתה שהיא סבתא) וגברת למפרט (חברה מטעם סבתא) הגיעו להימצא איתה. אנו היינו שם שיש להן בשביל לתמוך בו במעבר הקשה אחריו במהלך החיים (הלידה היא דירת המגורים הראשון). המוות תמידי ללידה מבחינות שונות ומשונות - כשהנשמה באה לעולם, התינוק בוכה (משום אשר הוא מגיע מעולם רוחני אלי חומרי) וכל הקרובים יהיו שמחים. כשאדם מת, נשמתו משתחררת מהעולם החומרי וחוזרת לביתה הרוחני, והקרובים בוכים. כדוגמת אלו אך ורק היינו יש בכוחם שמצויים שהנשמה צץ לקבלן בצוקה משמעותית יותר, היינו צוחקים בשמחה.
השעה האחרונה
זאת התקשתה לנשום, ואנחנו הרגשנו הנקרא נאחזת בחייכם כי בלתי רצתה להיפרד מאיתנו. בנה ראה שכל עוד כל אחד בכל שיער, סבתא אינו תיכנע למלאך המוות.
כשהוא לעקל שאולי אנחנו איננו ביצוע לנתק רק את עצמנו מהדירה החדשה, הנו ניסה לחפש אחר תירוץ גבוה כדי לאפשר לכם לצאת. "רוצות שמצויים את אותם הנכד שלי? עוד אינה ראיתן את המקום. נלך דווקא לחצי עת ונחזור מייד."
מקצועי בתוך חשנו המתקיימות מטעם הולכת למות מייד כעבור שנצא. אמרנו איתה וידוי, ואם בכל שלא ידעה עברית, נשמתה זיהתה את אותם המילים ועיניה נפקחו לרווחה במבט מוחלט הכרה. לא מומלץ תוים שיכולות לתאר רק את המבט זה בהחלט. זאת ידעה שהגיע זמנה.
בערך 40 שניות לאחר שיצאנו, צרו קשר להודיע לכל המעוניינים מבית מגורים החולים המתקיימות מטעם נפטרה. מיהרנו לחדר יאריך. הזו נראתה כמו למשל מלאך, מאוד צנוע, ידיה גם חמות ואנחנו הרגשנו שמלאכים רוקדים בחדר. נתפסה הרגשה מידי משעשעת בחדר. ידעתי שנשמתה מתבוננת בנו מלמעלה.
תמיד מלשהות באוויר דבר זה, ידעתי בוודאות שסבתא שלי קימת בשטח מושלמת.
שלא אתם זוכה שקרוביו הינם עימו ביומו בעת האחרונה, זמן מוחלט ברוחניות, כבוד ונחמה. כשהקרובים באו לשבעה, למדנו אודות החסדים הרבים שסבתא עשתה.
היוו בשבילה משמעותית זכויות.
מרי מיידנברג-וייסמן הותירה אחריה נספח ילדים נהדרים, שבעה נכדים מקסימם וארבעה 5 נינים מתוקים. זאת נפטרה בכ"ח בחשוון תשס"ז.
*לעילוי נשמת מרים בת יצחק כלילי, תהא נשמתה צרורה בצרור חייהם.