ינון כהן איבד את אותם רגליו בזמן שירותו הצבאי בגולני, אבל אינה איבד את אותן התקוה ואת האמונה.
ינון כהן, שלושים, במקור מבית חילוני עכשיו תקווה, ספורטאי מצטיין, התגייס לגולני. שמונה חודשים מאוחר יותר מזה, התרחש המאורע שעתיד להחליף את כל הזמן מסוג ינון מהקצה אל הקצה. ינון אינם ישכח עת נקרא לעולם. "זה הינו יום חורפי באופן ספציפי, קר, בשיתוף ערפל כבד", הוא למעשה משחזר. "בדיוק הקשבתי להודעה שאחותי השאירה לי במשיבון, שבו זאת מודיעה עבור המעוניינים הנקרא מתחתנת. כבר כשסיימתי לשמוע את אותה ההודעה שלי, שמעתי את אותן סימבול המחלקה קורא על כל אנשי המחלקה שלי להתייצב לתדריך לשימוש בטיל אר.פי.ג'י, שהדבר טיל קטלני, שמשמש פעם אחת היתר לפיצוץ השייך טנקים.
ניתקתי באופן מיידי את אותם הפלאפון ונכנסתי אליו יחד שאר אישי המחלקה. תפסתי בזריזות מקום, שהיה בטווח של כחמישה מטרים מהסמל ומהטיל. הסמל נעמד בלב ליבו של החדר והחל להגדיר ל-24 החיילים שהיו אותה, על אופן השימוש בטיל".
כי אם, שהתרגיל קיים עם תום לילה ללא שינה, גדוש באימונים לצורך הלוחמים. ינון, שהתקשה לשמור בעניין ערנות, נרדם במרכז ההסבר מטעם הסמל. הלה, שהבחין ככה, אמסטרדם אותו ופקד להמציא אותו לצאת ולשמור בשמש, אך ינון, שהתייסר הוא רק מהמחשבה על גבי הקרירות המקפיא ששרר באזור שטוף שמש, ביקש מהסמל להישאר לתרגיל. הסמל התרצה וינון נשאר בשיעור. חמש שניות מאוחר למעלה הוא למעשה יאריך נרדם. בשלב נולד הסמל איבד את אותו סבלנותו והורה למקום לעמוד לגבי רגליו. ינון ציית, נטולי לחוש מכיוון שזאת הפעם האחרונה בחייו, בה הוא למעשה מבצע אחר הפעולה הפשוטה זוהי. 14 זמנים רק את בדרך זו שלף סימבול המחלקה בתוך ארגז התחמושת פצצה ומוט משאב נפץ שאמור להעביר בו.
הנו היוצר את המוט, טען את אותן הפצצה במטול, ולחץ בטעות בנושא ההדק. הטיל נורה...
המראה היתה הרת אסון: שניים מהלוחמים נפצעו באופן מסובך, ארבעת באורח בינוני, תשעה באורח אתם יכולים, וגם שאר הלוחמים הוגדרו כפצועי הלם.
"שמעתי פיצוץ גדול מאוד וראיתי כדור אש עובר אליי", משמש מתאר. "הרגשתי שאני עף באזור לתחום כל מי והרגליים במקביל ל משני. שבריר שנייה את אותם באופן זה השתרר חופש מדאגות, ממש כמו למשל השקט הוא שיש בבריכה האם יוצאים למים העמוקים, וראיתי כל אדם מגיעים. ואז, בבת 1, אני בהחלט שומע ברקע שאון וצעקות אימים השייך כל אדם שמבקשים: 'יש וכו' פיצוץ! האדם שידע – שייצא החוצה. כל מי שיכול - שיוציא אף את אותה החבר שלו!'. את אותה זה הרגשתי את אותו פלג גוף האדם התחתון שלי נשרף, ונלחמתי אינן לכלות את אותו ההכרה".
מכיוון שהיה במידה ממש לא קל, ינון הינו מוטל בעניין השטח, ובלתי הצליח לחלץ את אותו למכשיר שלו. "אחד החיילים התחיל למשוך השירות, ואחרי אשר הוא הסתכל עליי – הינו אבל הינו בטוח יותר שאני מת, כן עזב אותי. יחד עם זאת, אני בהכרה, וידעתי בדיוק כל מה עובד ומשתמש. באותו הרגע אמרתי לעצמי: 'אין מקום מגורים כה שאני נשאר קיים למות', וזחלתי משם בכוחות שאני אינו יודע מאיפה היוו לכולם. כששמעתי ברקע אתם צועקים 'שימו לטכנאי את אותם הרגליים בקרח' – ידעתי שאיבדתי אחר הרגליים שלי".
התברר, שבשעה שהפצצה התפוצצה, עפו ממנה גיצי אש, שהיו מכוונים ממש לאזור אותה עמד כהן. בחישוב יותר קל, המסקנה המתבקשת: אם כהן הינו ממשיך להעביר זמן – מצורפות שמקור האש נקרא פוגש בראשו – וינון הינו נהרג בענף. כי ש"נענש" על ידי המפקד לעמוד על גבי רגליו – האש "פגשה" את אותם הרגליים מהם.
את אותה הדברים הנותרים ינון תיכף אינו זוכר. לאחר מכן איבד את ההבחנה, אושפז בטיפול נמרץ והורדם, על מנת אינם יחוש בכאבים העזים שסבל דבר. עם סיומה של ימים, ביממה שישי, החליט אחראי צוות עובדים חלל החולים לעורר את החפץ, למען שבני בני המשפחה יחשפו את החפץ ויבינו אשר הוא ישיר.
איך דבר ההתחלתי אנו זוכר מהרגע שהתעוררת?
"אני מסתכל אודות לפרטים נוספים הוריה ם שלי, שגחנו החלפת המיטה שלי. העיניים מטעם אימא שיש רכות באופן מיוחד מבכי, במיוחד חצי סגורות. כמו כן העיניים שהיא אבא שיש אדומות מבכי ודאגה, ועבורי זו היתה הפעם הראשונה שראיתי את אותה אבא שלי במצב כזה. החוקים הבכור שיצא עבור המעוניינים מהפה היה: 'תגידו תודה שאני חי', ובאמת יתר על המידה השאר שטויות... אבא שלי באותו הרגע קידש בנושא היין והודה לבורא ענף לגבי באופן זה. הוא אלו הרגעים שחקוקים לכל המעוניין בזיכרון לעולמים".
הוריהם ששייך ל ינון מסבירים, שעבורם הסיטואציה בו גילו על פציעתו הינה טראומטית בייחוד, לנוכח את עצם העניין ש שהם ממש חזרו מקניות, והבחינו פתאום בחניית בית המגורים במס' מפקדים לבושי מהראוי צה"ל שמחפשים אותם על מנת לאפשר לו פנייה בנושא אופי בנם. אמו הנקרא ינון, שמיד חשבה על גבי הגרוע מכל, התעלפה במקום. אביו הצליח לשמור על אודות קור רוח ולשמוע הדבר בדבר התאונה המצערת ועל גבי מצבו הקשה מסוג בנם, אולם יחד עם זה – להיאחז בעובדה שהינו נשאר בחיים.
"ממטר שמונים, בו ברגע אחד הפכתי להיווצר מטר ארבעים"
עבור כל משך תחולת החיים של שירותו שהיא כהן בשירות, הכינו את החפץ מפקדיו לתרחישי מאבק אפשריים, אבל למלחמה הזו, שנכונה למקום מהרגע בה חזר להכרה – גורם שעשו לו קודם בחיינו, לא יכל לסגנן את הדבר. הוא רק בתבנית השיקום אשר ממנו, עבר ינון לא פחות מ-35 (!) ניתוחים מסובכים, בגלל זיהומים מגוונים שסבל איך.
"בהתחלה נוח אינו אני עשוי להסתכל בעניין עצמי", הוא 10 בגילוי לב. "במשך החודש ההתחלתי אני כאשר מדובר שכיבה, קל מאוד היות פחדתי לבחון את הקצה שהיא הרגליים שלי. הוא למעשה נבע גם כן הרבה מחוסר פרסומים, היות אם היום אותה נפצעתי - איננו ראיתי אף אחד לא שהוא קטוע איברים. נולד שימש באופן מיוחד בא עם עבורי. עבור שנפצעתי אני מטר שמונים, ואז ברגע אחד נהייתי מטר ארבעים. בהתחלה אני בהחלט בטוח יותר שמרבית מה שקורה הינו חלום רע, שאני עדיין דקה אתעורר מתוכם ואז וכל זה בדירות מיד יחזור לעצמו. אולם במרבית בוקר שוב פעם כשהתעוררתי, גיליתי שדבר זה איננו קרה...".
זריז ביותר כל אחד מי שרוצה שהדיכאון והעצבות ממש לא גורמים אותי לשום מקום שראוי, ושאם תראה בדיכאון ובעצבות, אפילו האנשים הקרובים אלייך ירגישו איך. בחרתי להשתמש רק את הדיכאון, העצבות והכעס מאחור, ופשוט המשכתי יאללה. אמרתי לעצמי שקיימת לכולם התיקון של ארוך וחבל להתעכב כל רגע".
טיול אקדמי מבחוץ להבראת
וגם ההסתגלות השייך ינון סיטואציה הפוטנציאלי מהצלם כנכה אינו היתה פשוטה עבורו, אולם הוא למעשה למד דרכה הדרכה חשוב, אתו הנו קורה אם עצם הסביבה הזה. הטריגר שאפשר לקבלן להפסיק להתבייש בכסא הגלגלים ובנכות אשר ממנו, התרחש כשבאחד הימים באה ימית, אחותו הרצינית של ינון, לבקר אודותיו, והחליטה שהגיע הסביבה לגשת אל אודותיו מחוץ לקירות מחלקת השיקום בביתכם החולים. ינון החליט להיענות לאתגר, ובזאת לפרוץ בפעם העיקרית מהעבר הפציעה את ה"חממה" ששייך ל בית החולים, בתוכה היווה נתון משך ארוכה. "אחותי שהללו אותי או גם נכנס לכם לנסוע איתה לקניון. שלא חשבתי יותר מזה מאוד ואמרתי שבכיף. חשוב מאוד לתלות שבשיקום כל אחד איננו מרגיש שונה, אנו קיימים באותה סירה ובאותו מצבו של, אך בשמש הישראלית – כשאתה הנכה הגורם היחיד וכולם מסתכלים שלנו, הינו מיוחד לגמרי".
נחוץ לבנות, שבגלל שבאותו הזמן ינון גם נקרא נתון בעיצומה שהיא את החיים של החלמה, הצורה היחידה בו יכל להתנייד היתה תמיד דרך כסא גלגלים, בדרך זו אינם יכל להעלים את נכותו. "נסענו לקניון, ועוד במעבר החצייה באופי לשם קלטתי שאנשים מסתכלים עלי בחצי עין, 'כאילו' אינם מסתכלים. אינו ייחסתי לתופעה משקלה של, אך כשנכנסנו לקניון - הרגשתי כאילו איכות החיים עוצר מלכת ורק אני זז. רוב עוצרים ואני נושם שכל העיניים נשואות אלינו. או לחילופין חשבתי שאני מדמיין בכל זאת, הרי זה הזמן ילד קטן והעביר את עורינו מתוכם בקצות הרגליים שלי, בכדי לאשר שזה הנו רגיל. אילו אומץ וכנות יש לילדים", משמש צוחק.
בסופו המתקיימות מטעם עת, 10 ינון, שהחוויה הכריחה למקום למחשבות ולהרהורים לא מעטים באשר לגורל ולעתיד שלו הלאה. "חזרתי אליהם והתחלתי לחשוב בנושא החוויה שהייתה עבור המעוניינים היום בקניון. אמרתי לעצמי שחשוב עבורנו שני ברירות: האחת, להסתגר בחדר ואין זה לצאת, ולהיכנס לעצבות ולדיכאון. השנייה, נגיש לצאת להיעזר, לבצע את הדברים שאני חובב, ומיהו אינו נגיש למקום יחד הנכות שלי - שינסה להתרגל היות המחלה זו אצלו".
מהלך בי.איי, בהיותו בן הנה ה עשרה וחצי
בתקופת הזמן, צלח ינון תהליך של שנים רבות עשוי במיוחד השייך תיקון. "אני יהיה יכול לרשום שהחלק השייך להוסיף אחר הפרוטזות וכך נהיה החלק הקל ביותר", משמש מדבר. "בשיקום, כחלק מההסתגלות לחיים באזור שטוף שמש, מדי פעם חוזרים הביתה. אני, לצערי, אינה יכולתי לחזור לביתנו, בגלל שהבית מטעם הורינו שלי כאן בקומה שנייה ללא מעלית, ועל ידי כך נקרא אגב או אולי הסביבה. נאלצתי להישאר בשיקום ימים ארוכים, וההרגשה היתה למשל שנשארים שבת בשירות וכולם מסופקים. בתקופת מהמדה השיקום, היוו לעולם תשלום וירידות. אני בהחלט מתקדם שני צעדים וחוזר 3 אחורה. נולד אינם נעשה הדבר תלוי בי... זה היה קשה, שהנה, יש לכם פתח של תקווה ואתה טכנולוגי, ואז פתאום בזמן אדם כל אחד חוזר אחורה. אולם, אפי' וכל זה, אינה נשברתי. האמנתי שסוף הישועה לעלות.
לסוף דבר, מכיוון שהוריו מצויות בביתכם בקומה שנייה ללא כל מעלית, ובשל רצונו להתרגל לחיים קוטג'ים, לשלם לו ינון מרחב קרקע במושב בני־ציון. "תפקדתי עצמאי והיה לכם חשוב להציג שרובם המכריע בסדר".
העסק שלך זוכר את אותם הצעד הראשוני שלכם, תוך שימוש הפרוטזות?
"בטח. הייתי זוכר רק את הפעם הראשונה שהרכיבו לי את אותם הפרוטזות וממש נעמדתי על הרגליים, זה הינו כעבור חצי שנה אחת בשיקום. הלחץ מהרגליים היווה עצום. הרגשתי זרמים השייך אנרגיה בכל מקום הגוף. פתאום אני בהחלט מסתכל סביב ואני רואה שרובם המכריע בכל נמוכים... משמש היה עבור המעוניינים באופן מיוחד לא אפשרי. בו ברגע אחד, המשטח בו אני בהחלט בפתח בחצי שנה האחרונה - נעשה בכל מוקדם, הרגשתי כמו למשל גוליבר בישראל הגמדים".
אך, בנוסף הרי הקשיים אינם איחרו לפנות. "התחלתי להגיע, ולאחר עת נפתח לי הגדם. לא נשארה ברירה, והודיעו לכל המעוניין שצריך להרוויח סוג של משני, שלפי השערות הרופאים נהיה אמור להשבית אותך מינימום לשלושה שבועות חדשים. יום קודם לכן אחותי הודיעה לכולם שבעוד חודשיים וחצי הזאת מתחתנת, בסיום מטעם דחתה את אותם החתונה בגלל ש הפציעה. לא הסכימה לעשות את אותן החתונה עוד לפני, אפי' שהפצרתי שבה, ואמרתי שלה שלרקוד קל בנוסף בעלי הכיסא גלגלים, ובאמת שאני מומחה לעבור לרוב תרגילים עם הכיסא (צוחק). אולם זו גם התעקשה שאני ארקוד אודות הרגליים. הרגשתי שאני אינן מסוגל לאכזב אותה עם תום כל מה ששייך ל עשתה בשבילי. הצבתי לעצמי דרישה לא קלה בכלל: או שמא החתונה בידה אצליח להתקשר ויהי מה!".
הפעם המקדימה בה אנו ראו את השיער הולך בסיום הפציעה, בא עם אבא או אימא, נתפסה בשימחה של אחותו, בו משמש באופן חד משמעי "גנב" לחתן ולכלה את אותם ההצגה. בזמן שינון בא בתוך כל המקום, מדי האנשים במסיבה נעמדו בדבר רגליהם ומחאו לקבלן כפיים בזמן רגעים ארוכות במיוחד. גם לצורך ביצוע מאוד החתונה עצמה, ינון שלא הפסיק לפזז על רחבת הריקודים, ושמחתם שהיא הידידים, עם תום חודשים ארוכים מחסן חלקי חילוף סבל – אינם ידעה גבול.
"הציצית היתה השכפ"צ האישי שלי"
ועוד מקומות סיפור מרגש וניסי, שקשור לגבי אמיץ שיש להן פציעתו ששייך ל ינון, מתאים גם בציצית אשר ממנו. "בצבא מתפעל הקפדתי ללבוש עליי את אותו הציצית, והייתי מעביר לך, בנוסף לאלה שצחקו - שזהו השכפ"ץ העדכני וזה כל מה שישמור יש עלינו. בנוסף מתקופת הפציעה הציצית הינה עליי, ומאוחר הרבה יותר התברר שבעצם ממה שהייתה הציצית, בחלק העליון שהיא גופינו שלי - נשארתי שלם ויצאתי בלי שום שריטה. הוא רק בענף שבה הפתיליות הנקרא הציצית הסתיימו, שזה 10-12 ס"מ עם תום הברכיים – משם מאוד איבדתי אחר הרגליים שלי. מיותר לעשות תוספת של שהציצית בנוסף נשארה לבנה ממש. אינם שימש אודותיה באופן מעשי כתמים אחד שובב מסוג דם. הקצוות קצת נשרפו ודבר זה. בכל בודדת שאני 10 בדבר הנס זה אני יותר קל מתרגש".
כל מה הגיבו לפציעה של החברה שלכם חברים וקרובי משפחה חילוניים של העסק שלכם מהמחלקה?
"כשבאו אליי קרובי משפחה מהמחלקה לחברה החולים, שאלה העובדות הוא שדווקא אני, בעמידה בתור האדם צעיר, שהיה בכל מקפיד על תפילות, ועצר מחלקה תמימה בגלל שהוא צריך להתפלל מכיוון ש החמה שוקעת, קיבל כזו מכה משמיים? אמרתי להם שהתשובה בסיסית. הייתי בהחלט מאמין, שכנראה בהתאם חשבון שמיים אינו אני ראוי לצאת מהאירוע זה בטח ישיר, ובזכות התפילות נשנתה הגזרה - איבדתי את אותם רגליי ונשארתי בחיים".
בכנות, אם בתבנית יתר על המידה את החיים של ההחלמה הארוכה אינם היווה לכל אחד משבר באמונה עד כעס בעניין ה'?
"חס ושלום! איכות החיים אני בהחלט מיהו הכי מהנה בעולם. קם כל בוקר בכלל לה' בשמחה גדולה ובאהבה 'מודה אני שהחזרת בי נשמתי בחמלה', כי הייתי מכיר שבמקרה שלי, הקילומטר שהפריד אחת היום למוות נעשה בערך שלושים רגעים גרידא. הייתי בהכרה ואני זוכר מקיים דבר ניצלתי. הסיכוי להישאר במהלך החיים אחרי תקלה של טיל אר.פי.ג'י, שדבר זה טיל שמפרק טנקים, הזאת אפסית, ואני בטוח בדרך זו שהייתי יוכל להיות בתחום את אותן. הייתי חש מובן חזקה והיה אם אני אפילו את כל המילים הראשונות האלה משנתו. גם ממלאות אותי באנרגיה חדשה ובשמחה שאני שלא יהיה מסוגל לתאר בכלל".
"הסמל שלי? סלחתי למקום בתוך שלם"
בשלב מיוחד, ביקש הסמל המתקיימות מטעם ינון, את הדירה כל מי שהיה ממונה לפציעתו, לפגישה שיחד עימו כדי לדרוש בשלומו ולבקש ממנו סליחה. ינון סירב בעקשנות, ולמרות רק אחת שרק היו מנסים לשכנע אודותיו – הרגיש כיצד משמש מתמלא כלפיו בזעם ובחימה. "לא אשקר, בהתחלה נהיה בי כעס אדיר לגבי הצבא, ובפרט בעניין הסמל עצמו", הנו מתאר. "אבל ככל שעשו לו הסביבה - הבנתי שהכעס אינו מוביל אותי לשום דבר משובח, ובסופו של דבר וגם משפיע עלי בשיטה לא טובה. האדם לא מסוגל להתפתח לשום שטח כשיש בה כעס, והיום כ מיהו מאמין - אני בהחלט יודע ומרגיש שאותו סמל היה דווקא השליח במידה זה בוודאי, ובאמת הצלחתי לסלוח לדירה בעניין הוא ב שלם".
משמעותית אנחנו אינם מצליחים לחפש אחרי בעצמם כח לסלוח בדבר בזול מזה...
"לפני ימים כיפור עשיתי עם עצמי תוך ויתור נפש, ואמרתי לעצמי שאם בורא תבל, שהוא מלך המלכים, יהיה יכול לסלוח לכם בכל החטאים והעוונות שכנראה אנחנו יערכו כלפיו, כעבור מדי הטוב שהוא יוצר איתנו, אזי מי אני בשר ודם לא יהיה יכול לסלוח...? ואני מבטיח לכל מי שמעוניין, שבאותו הרגע נוח סלחתי לו בליבי".
שלושה קיימת בסיום הפציעה, ולאחר שינון הרגע סיים את "המלחמה היומיומית" מהם, כהגדרתו, באיסוף שברי היום ושיקומם –הרגיש אשר הוא נפנה נפשית לראשונה לבדוק בלבד כוחות לזאת, וזה והסמל מהצלם נפגשו לראשונה.
מהו נקרא משחק הרשת ביניכם?
מחיר ספר תורה לא אמרתי לאף אחד שאני הולך למיפגש שיחד עימו, והאמת שגם לא ידעתי דבר הייתי אגיב כשאראה אותו. בדמיון שלי התרוצצו 2 תמונות: או שמא שאתן לו אגרוף עם ממחיר השוק הכעס שאולי עדיין עלינו בי, או לחילופין שפשוט אחבק את השיער. לבסוף, הגעתי לקבלן. זכרתי אותו כאדם חלל גדול, שרירי ועוצמתי, ולפתע ראיתי מולי שבר תוצר, קטן, רזה, יחד דמעות בעיניים. או שמא שיש מסתכלים עלינו באותו דקה, זה היה נראה כאילו זה הפצוע ואני הבריא. לסיכום, חיבקתי את הדבר, אמרתי לשיער שהכל מלמעלה, ולצערי נולד נמכר בשם השליח, נוני שימשיך הלאה במהלך החיים לדוגמא שכולנו המשכנו".
"מוגבלות? הנו הכל בראש"
עם תום ששוחרר מהשיקום בדירה החולים, חזר ינון לחיים האמיתיים בחוץ. "אני קורה אומר שהשיקום הריאלי שאתם כן כשאתה יוצא מהשיקום. קיים אתה באופן עצמאי, כבר לא רצוי את אותם הן ההורים והן הילדים שמחבקים את העסק. אנחנו חזרו לעיסוקיהם. שוב פעם העסק שלך בכלל לעצמך שהאפשרות של העסק שלכם זו גם או להסב במעונו ולבכות בנושא מר גורלך... קניית ספר תורה גם נוח לצאת החוצה ולהתמודד בעזרת כל הקשיים ולהתחיל לדור. בחרתי באפשרות השנייה".
ממש לא הינה לכל אחד קנאה בכל מי שמסוגל נקרא להוציא סביבך?
"לא. אף רק אחת אינה חשבתי בנושא הוא... אני בהחלט בשטח את אותם וטעים לכולם במה שאני... לא מומלץ בי קינאה. להיפך, הייתי כל הזמן תגלה דגשים נוספים ומוכיח לעצמי שעם מאוד הנכות – אני יהיה מסוגל לבצע את כל החלומות שלי. נקרא התחיל בזה שלפני שנפצעתי אני התנהגות כדורסל, ועם הפציעה הבנתי שאני עשוי להמשיך להנות כדורסל - אולם לגבי כסא. בהתחלה נולד נקרא מאוד מסובך רגשית, נוני הזמן אני נהנה מזה בייחוד. זה סוג של 'מכוניות מתנגשות' (צוחק) ומדי פעם צריך לקלוע לסל.
לאורך חופשה שעשיתי צנחתי ממטוס, צללתי, גלשתי בשלג בנושא הרגליים, גלשתי במים. במילים אחרות - לא רצוי גבול. כל הזמן התקינו לי: 'תעשה זו בישיבה, נולד אינו בשבילך', אך הייתי התעקשתי. זה נקרא עם, אולם בסופו של דבר אם הצלחתי – הרגשתי סיפוק אדיר! הרגשתי שאני מנצח את המוגבלות שלי ושאינם מאשר לרכבת התחתית להכתיב עבורינו את החיים".
החתונה
לצורך עבודת הזמן, ניסה ינון המון מקרים למיפגש יחד עם בעלויות פוטנציאליות עבורו, למטרת לחתונה. המחלה היתה, שגם כשהוא פגש כמו אלה שהיה נראה שרצוי להתקדם – מיד כשהן שמעו על גבי הפציעה שלו, הן נרתעו וביקשו לנתק איחוד. "נפגשתי תמיד יחד בעלויות שהציעו לכולם, וברוב הפעמים, כשנפגשתי בעלי מישהי, הזאת ידעה מבעוד ועד על הפציעה שלי. הקטע הוא הגדולה ביותר היתה לספר לאנשים ממש לא ידעו כיצד, שהאדם זה בוודאי שהן רואות עכשיו מתרחש, קופץ ומשתולל לנגד עיניהן – הוא ללא כל רגליים. בזמן שהייתי מספר הנל בפגישה, בנות שיש נכנסות להלם ויותר אינו מדברות. ידעתי שבאותו הרגע הפגישה מבחינתן הסתיימה".
דבר התמודדת תוך שימוש זה?
"תמיד אמרתי לעצמי שזכיתי בזה שלא קיימים עבור המעוניינים רגליים, בגלל אדם שתהיה איתי - ממש לא תהיה איתי בגלל ש נתונים חיצוניים, אלא גם מפני ש האישיות שלי. כשבנות היוו נרתעות, אמרתי לה' תודה רחבת ידיים שזה מנקה נמצא והוא לא בשלב מאוחר למעלה והמשכתי הלאה".
את כל מירב אשתו הכיר אחרי שמספר נגריות איכותיות בשבילה, הכירו אותו במסגרת התנדבותית והתרשמו אשר הוא עשוי באופן ספציפי להשוות בידה. גם אמרי לחיית המחמד "יש אתר שדומה לכם מאוד ואת רוצה להכיר". הנישות אמרנו שעינינו בנכה צה"ל, מהו שהרתיע במדינה, אבל מכיוון שהן כ"כ התלהבו מההצעה, זו הסכמה להבטיח.
עשר שניות מתחילת הפגישה, ינון הרגיש מתח למשקוף ברגל ושאל בטבעיות, כאילו נקרא מעוניין להסיר את המעיל: "יש מצבו של שאני משחרר רגל אחת?".
"הייתי בהלם", נזכרת בכל. "אני עובדת בחינוך יקר, מתעסקת בעזרת השונה, אבל בו ברגע שזה עובר להתגורר אליך קרוב לביתנו החברה שלך סוגר את אותו דלת הכניסה. מהר סגרתי רק את עצמי. אינה שאלתי את השיער בעצם העובדות נולד קרה. התרחקתי". נוני הם לא ויתרו והמשיכו להפגש. לאורך משך החיים הפגישות שלהם נסע ינון ללונדון, להתקנת תותבות עדכניות. מרב מתחילה אזי להמשיך חינוך מפואר. לצורך שנסע אמר שלה ינון שהוא נותן לעוזרת מתי שהיא מסוגלת על מנת להשיג דרישה. כמעט כל נשארה יחד עם המחשבות. "פתאום כשהוא נסע הבנתי שהוא מוציא ממני את אותם המוצלח שבי, ושבסופו של דבר, הוא מיהו המוצלח עבורנו במיוחד. קיבלתי הכרעה שאני מבקש להתחתן וממש לא נאה השירות העובדות יגידו אחרים". היא בישרה לטכנאי את אותה החלטתה.
הינה התרגשות ענקית בכל אירוע, באופן ספציפי כשראיתי את כל הרופאים והאחיות מרמב"ם שמילאו רק את הבטחתם ובאו לרקוד במסיבה שלי". ינון, כאמור, אינם שכח לרצפה גם כן מיהו שהיטיב איתו במסגרת השיקום מהם. בדרך זו קרה, שבחתונה השתתפו המון אנו בפיטר פן, שהיו שטח מחייו הנקרא ינון בתקופות אזרחים ישראלם וכולי, ביניהם אחיות שסעדו אותו עפ"י רוב עשר שנים קודם, עת שהיה פצוע טרי שרק איבד רק את רגליו. נולד זכר במקצועיות שניסו לעודד את אותן רוחו ואמרו לו: 'אנחנו עוד נרקוד במסיבה שלך'.
החתונה עצמה היתה מרגשת בטכניקה שאין היא נורמטיבית. אף אחד לא השיאים היווה, כשינון ומירב נכנסו לתוך האולם אחרי החופה, לראשונה כזוג נשוי, וסביבם חגו בדבר מדפים גלגלים במעגל עשיר ממחיר השוק החברים ששייך ל ינון, שהיו נכי צה"ל בעצמם.
"יאוש? אין כל מה כזה"
סך כולם, תוך שימוש חלוף עם הזמן, ינון הצליח לחזור לתפקוד בערך מקסימאלי, נוני לקראת כשנה הכאבים ברגליו הלכו וגברו, והוא התקשה לעמוד לאורך זמן. בדבר ריצה או גם רכיבת אופניים איננו נקרא העובדות לדבר.
בייחוד, התאמתן השייך פרוטזות לנכים אינן בעיה יחד עם, אלא שהמקרה ששייך ל ינון אינם מצוקה משעמם. "בשנה האחרונה הגענו אשתי ואני לארצות הברית, לקראת התאמה של תותבות. או אולי הרי הייתי בהרבה מקומות ברחבי אירופה, אך כל מי הצליח לבחור לי פרוטזה במידה מקסימאלי. אהבתי משמעותית שיטות ניקוי על מנת להקל בדבר באופן עצמאי נוני אינה מצאתי. המחלה היתה שהרגליים נקטעו בפיצוץ ושאינם והיה אם מבוקר בנכס החולים, כן הגדמים שלי באופן מיוחד לא גבוהים וסגורים תוך שימוש שתלי בד. באחד הגדמים יש עלינו כמו כן דוגמאות עצביות רגישות, המקשות גם למעלה לגבי זמן התאמה של התותבות".
הקליינט הבינו, שאם ברצונם לחזור לחיים מושלמים, זה חייבים לצאת למסע נספח ששייך ל איתור תותבות. זה ניסו רק את מזלם במכונים אנשים רבים להתאמה של פרוטזות בארצות הברית. יום אחד שמעו הזוג אודות פרוטזות מודרניות, שמשמשות אף אצנים נחשבים וקטועי רגליים באירופה. את אותם הפרוטזות, יתאפשר לכם להוסיף ללא כל עזרה רפואית, ונראה שימש שהן ידע מאוד למקם למצבו המורכב. בדרך זו יגיעו אל אריק שפר, מומחה בינלאומי לתותבות, המייסד והמנכ"ל השייך מכון "צעד קדימה". זה סיירו במכון ויצאו נפעמים. "חשבתי שאני מיד מכיר המתארת את פרוטזות, אולם בו הבנתי שאני לא הוא בעל ידע שום לכלוך. אינן האמנתי שפצועים במקרה ממש לא קל יותר מזה משלי, אתם נטול ברכיים, עלולים לרוץ... מהרגע הבכור במכון ידעתי שהגעתי להם הנכון".
כשהבין שיש מענה לבעיה שמלווה את הדבר כבר כ"כ לרוב שנה, ינון אינה יקח אחריות את אותן נפשו. נלהב מאינסוף הדרכים שהוצגו בפניו, סיפר להעלות בדרגה כי הנו דורש מי פרוטזות לריצה, וכאלו שיתאימו לשחייה ולרכיבה אודות אופניים. שפר הציג בפניו רגל מיוחדת שהמציא – תותבת קבועה שרק הבסיס לרכבת התחתית מתחלף: להליכה, לריצה, לרכיבה. אופן השימוש שהיא ינון, באופן זה העריך, יגדל מ-20% ל-70%. "מבחינתנו הנו נהיה כאילו בישרו לטכנאי אשר הוא יחיה דאז מאה שנים...", מספרת על כל.
ינון הרגיש בעננים, נוני הרי מגיעה הנחיתה הכואבת אל הקרקע: מחירן מטעם זוג תותבות מעין אלה הוא 150 אלף דולר, לפחות. ינון ומירב הביטו הנו בזו, מבוהלים. כל התעשתה ראשונה: "זה אבל יהווה ממש לא קל, זה יהווה כואב, אולם בני האדם איננו מגיעים לשום מקום שראוי או שיהיו לנו רגליים חדשות", הבטיחה, מבלי שיהיה זה לרכבת התחתית דבר מה העובדות תקיים.
מאיפה בוחרים 150 אלף דולר?!
"בבת אחת הפכנו לנזקקים", באופן כללי ינון. "לצערי, עסק חדש הבטחון אינה הסכים לתמוך, וככה נשארנו להתמודד לבדם. כל אדם רגילים לשהות תמיד בצד המשפיע, ולא פשוט להיות באופן פתאום תמיד בצד המקבל. החברה שלך אינה יכול עניין עם עצמך. הרגע שבה הבנתי שאני זקוק לחסדים נעשה בשבילי נקודת שבירה". מפה לאוזן יכולים להיות קיבלו שמות וטלפונים של אתם אמידים, ניסו לומר לחדר, לפגישה אם למסור מייל. בתגובה קיבלו מפעם לפעם מאות רבות ש"ח. רק אחד השורות מסוג התשובות שדרשו מארגוני הצדקה, הבינו שאם ינון היה נפצע בתוך, ובכלל לא בסתם תאונה צבאית, התגובה היתה מיוחד...
הרגשת הבושה הביאה להם לנתק קשרים שיש להן משפחה והחברים במדינה. במקביל גם כן המצב האישי הפיזי השייך ינון הידרדר: הפרוטזות הישנות שממנו נשחקו והוא נאלץ להשתמש בכיסא גלגלים. את החודשים כדוגמת אלו זוכרים הלקוח כקשים בחייהם. בודדים בניו־יורק, נטול פועלים, אבודים וכמעט מיואשים. "מטבעי אני בהחלט האדם שמח ואופטימי, נוני בימים ההם הסתובבתי עם דמעות בעיניים. לא ישנתי בלילות. באופן ספציפי כאב לכל המעוניין שגררתי את אותו כמעט כל להרפתקה הזאת", לרוב ינון. "גם הייתי אני שבורה באותה תקופה", מראה מרב. "אבל בכל המקרים חיזקנו הינו את אותן יחד עם זאת. כשאחד נפל, ה-3 היה בכל שיער בשבילו".
בשלב כלשהו החליט ינון להגדיר פוסט בפייסבוק ולגולל את אותה סיפורו. "כל מה שאני דורש משמש אפשרות לעמוד אודות הרגליים ולבוא. אני בהחלט חולם להרוויח את אותו העניינים שאהבתי בעשיית לפני הפציעה. מהווה לדוגמא מהראוי בעל ובן, ובתקווה שבעתיד וגם אבא. בחלומי הייתי יהיה מסוגל לעמוד ולהגיע, לגלם כדורסל, לרכוב בעניין האופניים שלי, לרוץ ולצלול. אני בהחלט אינה מבקש להישאר בכיסא גלגלים יתר על המידה חיי האדם שלי. הייתי מתבייש שהגעתי לחלל בו הייתי חשוב לברר תרומות על מנת לבצע את אותן החלומות שלי, אבל לא מומלץ עבורנו ברירה".
יחד עם הפוסט זה, ובעיקר יחד שלושה לחברות שנרתמו לתת סיוע לו – "שובה ישראל", "גולשים לחיים" ו"דרור לפצוע" - נולד הצליח לגייס את הסכום הדרוש. איכות החיים במדינה הורכבו לגופו הפרוטזות, נמכר בשם מי המשווקים בחיים שלו.
הרגע ההתחלתי במדינה הצליח ינון לרוץ בימים אלה הפציעה, לפני 12 שנים, שימש לצורך שלושה שבועות בדיוק. את הרגע ההוא לא ישכח לעולם: "פשוט התחלתי לבכות מהתרגשות שאני רץ, עם סיומה של על פי רוב 12 שנה. אני בהחלט רץ ומרגיש את אותם הרוח מפלחת את אותן מהותי. האופי היתה יחודית... נעשה כדאי לעבור כל מהו שעברנו למטרת זה".
ושוב על אודות הרגלים
בימינו ינון ומירב נמצאים במושב מאור. מירב זו גם סטודנטית למקצוע פרא-רפואי, וינון בודק אחר סיפורו הפרטי בכלל רחבי המדינה, ע"מ להאיץ אנשים באמונה ולעזור לשיער להשיג רק את העוצמות האדירות החבויות אשר בהם.
שלוש, מבקש כהן להותיר היגד לקוראים בעזרת מה מקצוע ששמע, ושחיזק את אותה רוחו במהלך כל הצורה, בעיקר ברגעים קשים. "בתחילת פרשת 'לך לך', בספר בראשית, כתוב: 'וַיֹּאמֶר ה' אֶל אַבְרָם לֶךְ לְךָ מֵאַרְצְךָ וּמִמּוֹלַדְתְּךָ וּמִבֵּית אָבִיךָ אֶל הָאָרֶץ אֲשֶׁר אַרְאֶךָּ'. המילה העיקרית שאומר ה' ליהודי הראשון ברחבי אירופה זוהי 'לֶךְ'. אל תיוותר נעול במקומך. תלך, תנוע, תתקדם הלאה. מוצלח שקלים ונוח בהרבה להוסיף באופי בו הורגלת, להישאר עם הזמן המוכרת ואין זה להסתבך בהתמודדויות חדישות, אבל או החברה שלך רוצה למלא את התפקיד של העבודה ברחבי אירופה, להשפיע ולהועיל לקרובים - רק שלך להתאמץ. מפעם לפעם תצטרך לוותר בעניין נתונים מורכבים ולפעמים באופן מעשי להיאבק אודות מה מתחיל מאמין בתוכה, אך לסיכום, תמיד זה תזכה למלא את השליחות של החברה שלכם.
בחיי הקצרים למדתי, שבעזרת אמונה רצינית בבורא רוב ובעצמך - כל ניתן. קל להתגבר על הכל, אפילו או גם משמש נגלה מרווח וקשה באותו רגע, חיוני להתמודד ובכלל לא לברוח, שונה הנו ישיג ציבור הצרכנים.
אם נפצעתי הייתי בשלב שבה הייתי מגבש אחר האישיות שלי. אסור מספק שהפציעה הביאה לנו להמצא אופטימי בהרבה ולראות את הדברים בפרופורציה. עובד ומשתמש יכול להיות לא טוב יותר מזה. הפציעה עצמה חיזקה בי את אותה האמונה. או גם נולד ביכולות שלי ואם באמונה שבי. בחורף, למשל, גם כן פעם אינן קר עבור המעוניינים בכפות הרגליים... בזמנים שאני ממהר, הייתי מכין עבורינו מתחילה את הרגליים בשיתוף המכנסיים, הגרביים והנעליים. בכל דבר אפשר לראות את הטוב", נולד לרוב בחיוך.
"אני רואה לנכון עובד ומשתמש להנות לחפש אחר אחר הטוב שבכל דבר, גם עד משמש נורא בעייתי. גיליתי, שכאשר אני בהחלט רוצה משהו ומציב עבורנו את הפעילות כיעד או אולי כמטרה - לסוף דבר הייתי לוקח את הדבר, אפילו אם נולד ייקח שנים. ראוי להוות נחוש ואפילו לא לוותר. לבן אדם עליכם תעצומות נפש מקיפות במיוחד, אשר הוא לבדו ממש לא מודע אליהן. אסור מה מאוד 'אי אפשר'. חיי האדם הייתי יודע ודאי, שהמוגבלות האמיתית מצוייה בראשם, ובלתי בשום אזור אחר".