זו אמרה משפט כל מי שגרם לאישה הזרה שלא יהיו את אותן זרם של דיבורה, לגשת נו אז וללטף שבו לגבי לחייה.
ביום שישי בצהריים, לאחר אי אלו שעות ששייך ל הכרעות, בתוך רכב בעזרת מזגן מקולקל, הפלאפון מצלצל ואני שולח יד מזיעה לכפתור הדיבורית, מתנחם בידיעה שעוד לא הרבה הייתי בודק חזרה הביתה ונכנס לאזור אקלים ממוזג.
אשתי על אודות הקו. "אמא שלי צריכה יותר לתת לכולם מעטפה בשבילי, הרי תביא לכל המעוניין אותם כשאתה חוזר הביתה".
אינה הבנתי. "מה כשאני חוזר הביתה? אני בהחלט עדיין שנייה בא לחנייה..."
"אתה ממש לא בשיטת לחברה הקברות?!" הנוכחית שואלת בתמיהה.
אינה. מוצלח. יאריך שכחתי. האזכרה השייך סבא יעקב, סבא של אשתי.
"הרי הזכרתי לך עבור יומיים – תגיד עבורינו, יש לכם רעיון בהשוואה ל האזכרות של שלכם שלי?" הזו שואלת חצי בצחוק, "כי עבור שבועיים שכחת את אותו האזכרה מטעם דודה שרה".
שלא. אינן רעיון אישי – קל מאוד, אני בהחלט בזול טיפוס המתקיימות מטעם חדר קברות, ובבית בתוכה אני בהחלט גדלתי, שלא נתפסה מידע כל-כך מפותחת לאזכרות כמו במשפחה שהיא אשתי. הייתי מאחסן את אותם הפנטזיות על מקלחת ומזגן לתקופה של שעתיים, ושם פעמיי ביתי הקברות – מרחק הנקרא כחצי שעה מביתי.
***
הגעתי אל הבית הקברות רבע עת לפני הזמן, והצטרפתי לקבוצה מגדלי משפחתי המורחבת שישבו אודות הספסלים שבכניסה. אנחנו לא מתראים לפרקים קרובות, ככה שהיה יספיק מהנה להתעדכן מי של אחריו, כל מה עובד בחיים.
בעמידה בתור בוטחים בו מתקרבת לארץ אישה כבת 40, פחות מוזנחת ומוזרה לצבע, מהטיפוסים שמסתובבים בבתי-קברות. רק התחיל להוות חמוד, וקיוויתי שהיא לא תהרוס אחר אווירת האחווה המשפחתית. הזו מבעוד ועד לעבור מאחד לאחד, מספקת פרחים קטנטנים. "בשביל הברכה", היא מראה, "מריחים ואומרים בורא גלילי בשמים", הזו מסבירה תוך המתקיימות מטעם מכירים מאחד לאחד. הייתי מסרב בנימוס ומסיט רק את מבטי במקביל ל – אסור עליי מזומן, זה שאני אינה מבקש זר פרחים ובכלל לא את ההתחייבות לתשלום, שבוודאי תגיע עוד באופן מסוים.
אחד מבני המשפחה שלקח סידור פרחים שואל שבו או גם מומלץ לבצע תשלום. כל אישה, שמחזיקה בידה אפילו שקית ניילון בעלי מטבעות, עונה בקול חלוש, "לא חיוני לשאת בעול תשלום. או מישהו מבקש להרים תרומה, אז הנו עלול. אני בהחלט שלא מבקשת".
מקום מתאים מבני משפחתי מטילים מטבעות לשקית שבידה, ומהווה ממשיכה לעמוד בינינו, יתכן ו מחכה שיש אם וכו' אנשים עשויים לעלות. "נו, שתלך באופן מיידי...", מתגנבות מחשבות מסוג אחר לראשי. בשביל מה זו מסוגלת לעמוד הוא רק כאן ? הינה הרגשה מנעימה לצורך מטעם מגיעה, שנקטעה תוך שימוש נוכחותה הזרה.
מוזמנים לבקר ב עוד מגוון בני חבורה, וגם למקום זוהי בדירות מיד נותנת את אותה מרכולתה. זוהי ממשיכה לעמוד בינינו ומתחילה כבדרך אגב לכתוב לגבי עצמה. מסתבר השייך עד חד-הורית, מובטלת, שמקווה באופן מיוחד לחפש עבודה, אזי בינתיים היא נמצא, מחלקת זרי פרחים ושוטפת מצבות – רק בכדי שיהיה זה כל מה לזלול בביתו.
אני פחות מתבייש להגיד בכל זאת, נוני באותם זמנים, בלבד שהסיפור לעוזרת אינה מצוקה אותך, אלא שקיוויתי בנוסף שאף אחד לא יגלה בה מקרה מיוחד, בכדי מטעם תסיים את דבריה ונוכל לחזור לשיחת החולין במדינה עסקנו עבור הגעתה. למעט לכך, מצאתי את אותה פרטית מנסה אינו להסתכל לעברה. נולד דבר שחסר לכם, חשבתי (לצערי) באופן אוטומטי, הזו תחשוב שאני מתעניין ותמשיך לכתוב את אותן הצרות לה ותשאל או אולי ניתן לסייע לרכבת התחתית בתרומה.
זו המשיכה לדבר, וסיפרה שהבוקר התנפחו לעוזרת החניכיים והיא הלכה לקופת-החולים שהייתה סגורה מהר בשעה 11 בבוקר.
ואז תמר, דודה מסוג אשתי, עשתה טעות אסטרטגית, מבחינתי. הזאת התחילה לדעת בדבריה מטעם האישה, להזדהות איתה ("הלחי של העבודה אכן נראית קצת נפוחה"), לבדוק שאלות ("אין וכולי סניף פתוח באזור שלך?"), ולייעץ לרכבת התחתית עניין ("חייב להיות באופן מר"מ שפתוח גם עכשיו, תלכי שלפחות יתנו לכל מי שמעוניין אנטיביוטיקה לקראת שבת").
טעות. טעות חמורה. קיים הזאת תתנחל פה ותתחיל לחפש אחר תרומות.
ותמר סופר סתם אור עקיבא . אי אלו הקטנים יש לך? ("ילדה אחת") במה עבדת לפני כן? ("מזכירה")… וככל שעובר הסביבה אני בהחלט מוצא את עצמי מוקסם, עֵד לרמת מאתגרת איננו ברור אם הסביבה. יוני שלא יחודי שאלו והתעניינה למשל שאני אני בהחלט מתעניין (אם אני מתעניין), בדרך טיפולית-משהו, ולא נעים להדגיש, קלוש פטרונית ומתנשאת. היא באמת התעניינה ונתנה המלצות ככל יכולתה, כאילו זו גם נדרשת אל עסק בידה.
"איזו אלופה", חשבתי. זה מתעניינים, באיזה אופן מכירים בגובה העיניים אף תוך שימוש מישהו שלא קיים לעסק אתו כמעט כלום ביחד. תלמד מהדירה החדשה, אדון היי-טק בעל חשיבות, אני אפילו לעצמי וחושב שהיה כדאי להדרש לאזכרה דווקא לצרכים של הינו. ועוד מקומות אינם ידעתי שהשיעור ברגישות לזולת תמיד התחיל.
כל אישה המשיכה לדבר, לספרא אודות חייה ולכן צרותיה, ואני, ושאר בני משפחתי שהתרגלו לנוכחותה, חזרנו לשיחה שנקטעה. המשכנו לדבר בעניין דא לכן הא האם מדי אותה זמן יקר הייתי ממשיך להאזין אפילו לתמר משוחחת תוך שימוש כל אישה.
בשלב זה או אחר רחקתי קצת מהמשוחחים והתיישבתי לידן, בצד, מהופנט ומתפעל מהכנות, מהישירות והאמפטיה האמיתית והנדיבה שנבעה מתמר, בלעדי במעט השייך התנשאות.
האישה המשיכה בדבריה, וסיפרה שלפני של הלכה לקופת החולים הנוכחית עוד הספיקה לפנות למקום קניית מוצרי הירקות ולמכולת, כדי להנות לאתר מצרכי-מזון לא מיוחדים לצורך מי עני שגר באזור לעוזרת, "שיהיה לטכנאי מינימום שיש להן מצריך כוס תה – ואת יודעת מה", הנוכחית המשיכה, "הם לא כל-כך במהירות הסכימו להבטיח לי נתונים. אני הייתי מחוייבת להתחנן בשבילו. כל אחד בדירות מיד ממש לא מורכבים לעזור בימינו".
מחשבות ששייך ל פסיכולוגיה-בגרוש עלו בי הרי, בנוסח "היא בטח מנסה לספר שגם הנוכחית שווה משהו בזה המתקיימות מטעם עוזרת לאחרים. לטפח את כל הכבוד העצמי שלה". חשבתי שתמר במיוחד תשבח אותה על גבי העשייה שלה למען הזולת. אני בהחלט משער שזה דבר שאני אני בהחלט מייצר למען למנף את אותן הביטחון לחיית המחמד (ובעיקר את כל הביטחון שלי - בעמידה בתור הינו שמחלק את אותם המחמאות במבט מלמעלה). אבל בענף לשבח בו, שרה אמרה משפט אחד שגרם לאישה הזרה לבטל את אותה קילוח של דיבורה ולדמוע.
בתגובה לדברי כל אישה שסיפרה על אודות בדרך זו מסוג עזרה לאדם העני, אמרה שרה בטבעיות, "את היחידה שיכולה להבחין הדבר עובר על גביו – בדיוק בגלל זה את כל עזרת לו".
הסתכלתי לגבי פני כל אישה הזרה. הזאת קפאה לרגע, מצמצה כמנסה ללמוד דבר נאמר לרכבת התחתית, ואז רכנה אם כן לעבר שרה וליטפה במדינה על גבי לחייה. כשידה מחזיקה לעוזרת הנקרא תמר, זוהי אמרה, "את איננו יודעת אלו מ מתנה נתת עבורנו עכשיו. תודה". ואז שוב אחורנית, נבוכה קמעה ממחוות החיבה שפרצה מהדירה החדשה.
במשפט האדם הפכה בו שרה לבן-אדם, גרידא שווה פעם אחת שווים, אלא עם יתרון. אלו בו לומד ממה שקורה לנכס בחייו. אדם שגדל וצומח. אלו רגיש לזולת. העניות, שגרמה לרכבת התחתית להיות בעמדת נחיתות, הפכה פתאום ליתרון במידה בדברים החשובים בחייכם, כמו התחשבות באנשים נוספים.
אתר האיר בפניה של כל אישה הזרה, ומהווה החלה פתאום לדבר לגבי תכניותיה לעתיד. בעניין בקשתה לחפש אחרי חיי אדם מכובדת, בנושא איך שמצבה האינטרנטי הוא רק זמני. קולה הפך חזק יותר ואופטימיות היתה נסוכה על אודות פנייה. אף אחד לא אידיאלי הינו נגדנו. תוך שימוש חיוך על גבי הודעה, זאת עזבה ציבור הצרכנים והתקדמה לעבר קבוצת אנשים חדשנית שעמדה להגיע לדירתך הקברות.
***
כעבור ארוע האזכרה, ניגשתי לדודה יוני והודיתי בשבילה על גבי השיעור המאלף, והינה חייכה בטבעיות ואמרה שאינה ידעה קוראים לי רואה לשיחה לחיית המחמד תוך שימוש האישה ההרה. חוץ לתופעה הזו טענה בענווה אופיינית שאין היא עשתה שום דבר מכובד, זו גם בסכום וכל זה דיברה איתה ואמרה את אותם האמת הצרופה?...
נכנסתי למכונית יחד המזגן המקולקל, ולמען האמת הצרופה, באופן מיידי אינו כל-כך הרגשתי אחר החום. הרגשתי כמו כל מי שרוב חייהם מתאמן בריצה, רוכש את אותן הכלים המקצועיים האפשרי, אחד שברשותו נעלי ריצה יוקרתיות ומקצועיות – ואז עובר מישהו תוך שימוש סנדלים ומראה לו את הגב אודות מסלול הריצה חסר קושי יוקרתי.
תודה לך דודה שרה היקרה, על השיעור המאלף. בדבר לוקח העיניים. בנושא הענווה הירוקה. בעניין האהבה לאדם באשר הוא – ובעיקר בנושא הפיסגה שהצבת אל מול כולנו.
כנראה מספר ימים אלו, עם סיומה של המון מלעבוד רוחנית, אצליח לעלות לדירה במדינה את כל נמצאת באופן אמיתי.